דנ"פ 3218/14 מרסל חנינה נ. מדינת ישראל

1.

בפניי בקשה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית משפט זה בע"פ 3659/13 פלוני נ' מדינת ישראל (24.3.2014) מפי השופט א' שהם ובהסכמת השופטים ח' מלצר ו י' עמית , שבמסגרתו נדחה ערעור על חומרת העונש שהגיש המבקש.

2.

המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי על יסוד הודאתו, לאחר שהגיעו הצדדים להסדר טיעון, בעבֵרה של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים (ריבוי מקרים) לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) בחוק העונשין, התשל"ז-1977. המעשים שביצע המבקש תוארו בפסק הדין מושא הבקשה כ"מעוררים חלחלה ושאט נפש" ואף "סלידה" ( שם , פסקה 16), והם כוללים מעשים מגונים רבים שביצע בְּבִתם הקטינה של שכניו, במשך כשנתיים, עד להגיעהּ לגיל שבע שנים.

במסגרת הסדר הטיעון, הסכימה המשיבה להגביל את טיעוניה לעונש של 3.5 שנות מאסר. בית המשפט המחוזי קבע את מתחם העונש ההולם לכל מעשה עבֵרה, בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (להלן – תיקון 113 ), מתקופה של 30 חודשי מאסר עד לתקופה של 5 שנות מאסר, לריצוי בפועל. לאחר ששקל את השיקולים לקולה ולחומרה, גזר עליו בית המשפט המחוזי עונש מאסר של 48 חודשים, מתוכם 36 חודשים לריצוי בפועל וכן תשלום פיצויים למתלוננת בסך של 75,000 ש"ח.

3.

בית משפט זה דחה את הערעור שהוגש על חומרת העונש, וזאת לאחר שהצביע על כך שחלק ניכר מהטיעונים שנטענו במסגרת הערעור "אינם מתאימים... לערעור על חומרת העונש" ( שם , פסקה 8). נקבע כי בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין השיקולים השונים, וכי אף בהתפתחויות הנוגעות למצבו הרפואי של המבקש אשר אירעו לאחר הדיון בערעור – ובהן גידול סרטני שנתגלה בגרונו וניתוח שעבר כתוצאה מכך, ניתוח נוסף שעליו לעבור להשלמת כריתת בלוטת התריס, החמרה במחלת האלצהיימר שממנה סובל המבקש ונסיבות רפואיות נוספות – אין כדי להשפיע על נאותות העונש שהוטל עליו, אשר הולם ואף מקֵל במידת מה לנוכח מעשיו החמורים של המבקש ולאור הנזק הנפשי הרב שנגרם למתלוננת כתוצאה ממעשים אלה. עם זאת, בית משפט זה נאות לדחות את תחילת ריצוי העונש במספר חודשים, על מנת "לאפשר ל[מבקש] להשלים את הטיפולים הרפואיים הדחופים, טרם כניסתו לריצוי עונש המאסר" ( שם , פסקה 22).

4.

עיינתי בבקשה שבפניי ואין היא מגלה עילה למתן דיון נוסף, כהוראתו של סעיף 30(ב) בחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. הטעמים המועלים בבקשה חוזרים, למעשה, על אותם טעמים שבית משפט זה קבע כי אינם טעמים רלבנטיים בערעור על חומרת העונש, ועניינם פגמים שנפלו, לשיטת המבקש, בהתנהלות התביעה בעניינו. משטעמים אלה אינם מצדיקים ערעור על חומרת העונש, הם ממילא אינם מצדיקים גם הענקת דיון נוסף בגין אי קבלתם במסגרת הערעור. מכל מקום, הלכה אין כאן, אלא קביעות הנוגעות לעניינו הפרטני של המבקש.

עוד מלין המבקש על כך שבית המשפט המחוזי קבע את מתחם העונש ההולם בהתאם לתיקון 113, וזאת על-אף הגעת הצדדים להסדר טיעון. לטענת המבקש, כאשר נקבע טווח ענישה במסגרת הסדר טיעון, שומה על בית המשפט לפעול על-פיו ואין להחיל את תיקון 113 ולקבוע מתחם ענישה הולם. טענה זו נידונה על-ידי בית משפט זה בע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל (4.2.2013) ונדחתה, תוך שנקבע כי טווח עונש מוסכם הנקבע במסגרת הסדר טיעון אינו שולל מבית המשפט את הסמכות לקבוע מתחם ענישה הולם בהתאם לתיקון 113. השאלה שבגינה מבקש המבקש להורות על דיון נוסף הוכרעה אפוא זה מכבר, ועל כן אף היא אינה מצדיקה קיומו של דיון נוסף.

5.

אשר על כן, דין הבקשה לדיון נוסף להידחות. בנסיבות המקרה לא ייעשה צו להוצאות.