דנ"פ 3576/97 רייש יוסף נ. מדינת ישראל

1.בפני עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"פ 7826/96, שניתן ביום 8.5.97.

2.ביסוד פסק הדין, בו נדחה ערעורו של המבקש בבקשה דנן, עמדה בקשתו של המבקש לפסוק לו פיצויים, זאת לאור זיכויו מאשמת רצח וקשירת קשר לביצוע פשע. בפסק הדין נקבע, בדעת רוב, כי לא נתקיימו במקרה דנן אותן הנסיבות שיש בהן כדי להצדיק פיצוי כאמור, על פי תנאיו של סעיף 80(א) לחוק העונשין, התשל"ז1977-. בהנמקה שבבסיס פסק הדין, נחלקו שופטי ההרכב בשאלת פרשנותו וגדריו של סעיף 80(א) הנ"ל. דעת הרוב, מפי כב' השופט זמיר וכב' השופט אור, סברה כי אין בעצם העובדה כי ההעמדה לדין גופה, או פעולות אחרות בהליך עצמו, לא היו "חיוניות", במובן זה שלא היתה להן חלופה, כדי להצמיח זכות לנאשם שזוכה, לקבלת פיצוי. דעת המיעוט, מפי השופט גולדברג, קבעה כי מקום בו פעולת רשויות התביעה לא היתה "חיונית", אזי תקום זכותו של הנאשם שזוכה לפיצוי. דא עקא, הוסיף השופט גולדברג, כי בנסיבות המקרה לא נתקיים תנאי זה ממילא.

3.על פסק דין זה מונחת בפני בקשה לקיום דיון נוסף. המבקש מדגיש את הוצאותיו הרבות בהליך דנן, ואת הטעות - לשיטתו, בניהול ההליך שהתקיים כנגדו. במישור המשפטי, טוען המבקש, כי חילוקי הדעות בין שופטי ההרכב, כמו גם היעדר הלכה ברורה בנושא זה, מצדיקים קיומו של דיון נוסף. אליבא דמבקש, יש לקבוע עמדה עקרונית בשאלת תנאי הזכאות לפיצוי נאשם שזוכה, כאשר לשיטת המבקש, נסיבות המקרה דנן הן דוגמא מובהקת להתקיימות אותם התנאים, שיש בהם כדי להקים זכות לפיצוי.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. נכון הדבר, כי סוגיית פרשנותו של סעיף 80(א) לחוק העונשין עמדה לדיון בפסק הדין נשוא בקשה זו, וכי אין אחידות דעים אשר לפרשנותו. אולם בעובדה זו, כשלעצמה, אין מקום עילה לקיומו של דיון נוסף (ראה: ד"נ 3/88 בן ציון נ' הוצאת מודיעין , פ"ד מב(2) 212, 215). אכן, למרות גדרי הפרשנות השונים שבפסק הדין, דעת הרוב, שסברה כי עיקר ערעורו של המבקש נדון להידחות, היתה מפי שופטי ההרכב שנחלקו ביניהם, כל אחד לשיטתו, באשר לגדרי פרשנותו של סעיף 80(א) לחוק. לשון אחר: אותן שאלות עקרוניות שמבקש המבקש להעלות בפנינו, לא עמדו בלב ההכרעה בנסיבות המקרה דנן. כך הדבר בייחוד לאור הדגשת פסק הדין, כי נסיבותיו של סעיף 80(א) הן רבות ומגוונות, ואין לקבוע רשימה ממצה וסופית שלהם, אלא יש להותיר מלאכה זו לעיצוב בכל מקרה לגופו. על כן, לא ניתן לראות בפסק הדין נשוא בקשה זו כמקיים את עילותיו של סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. לפיכך, דין העתירה להידחות.

העתירה לדיון נוסף נדחית.