דנ"פ 4249/99מחמד זיאדה נ. מדינת ישראל

בפני בקשת העותר לפטור מתשלום אגרה לצורך הגשת בקשה לדיון נוסף.

מסגרת הדיון לפטור מאגרה קבועה בתקנה 13 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשמ"ח1987-. לפי תקנה 13(ב) על בית המשפט להיווכח כי אין ביכולתו של המבקש לשלם אגרה וכי ההליך מגלה עילה.

העותר הוא אסיר. הכרטיס הכספי שלו מעיד על כך שאין הוא בעל אמצעים, ועל כן התנאי הראשון לפטור - לפיו אין ביכולתו של המבקש לשלם אגרה מתקיים בענין זה.

אשר לעילה, עתירתו לדיון נוסף סבה על אי הבנה לטענתו, של דברי כבוד הנשיא א' ברק בנוגע להגשת ערעור, מה שהוביל, בסופו של דבר לאי הגשת טענותיו בנושא ערעורה של המדינה בעניינו. בכך, לשיטתו של המבקש, נגרם לו עיוות דין, שכן, החלטת השופטים התקבלה על סמך מידע חסר ולא מאוזן.

סבורני כי סיכוייה של הבקשה לדיון נוסף להתקבל נמוכים ביותר. זאת מאחר ועניינו של המבקש אינו עומד בשני הקריטריונים שנקבעו לבחינת הצורך בקיום דיון נוסף: ההלכה שנפסקה אינה עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט וכן אין בבקשה לדיון נוסף כל עניין חדשני, מורכב או עניין הנוגע לכלל המתדיינים (ראה סעיף 30 ב' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984 וכן בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

אולם אין לומר כי עתירתו של המבקש מופרכת עד כדי כך כי אינה מגלה עילה כלל. די בכך בכדי לפטור את המבקש מתשלום אגרה.

הבקשה מתקבלת.