פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"פ
4261/10
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט
העליון בע"פ 5450/08 מיום 29.4.2010 שניתן על ידי
כבוד השופטים:
א' א' לוי
,
ע' ארבל
,
ס'
ג'ובראן
בשם העותר:
עו"ד ח' קאזיס
החלטה
1.
עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 5450/08 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.4.2010) (להלן: פסק הדין ), שניתן מפי השופטת ע' ארבל ובהסכמת השופטים א' א' לוי ו- ס' ג'ובראן . בפסק הדין נדחה ערעורו של העותר על הכרעת הדין שניתנה בעניינו על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפיה הורשע העותר - ברוב דעות - בעבירות של אינוס והדחה בחקירה, ונגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. ערעורו של העותר לבית משפט זה הופנה כלפי הכרעת הדין בלבד. יצוין, כי מועד ומקום תחילת ריצוי עבודות השירות טרם נקבעו, ובהתאם לפסק הדין החלטה משלימה בעניין זה תינתן לאחר שתוגש לבית המשפט חוות דעת עדכנית מטעם הממונה על עבודות השירות בהיבטים אלה.
2.
נראה כי שני קווי טיעון עיקריים עומדים בבסיס בקשת העותר לקיום דיון נוסף. האחד במישור הדיוני, והוא נסוב על טענות העותר כי במהלך הדיון שהתקיים בפני בית משפט זה לא התאפשר לבא-כוחו לטעון את טיעוניו וכי לא נרשם פרוטוקול במהלך הדיון וכן כי הוא ובא-כוחו לא הוזמנו לשימוע פסק הדין אשר נשלח אליהם בדואר. השני במישור הנוגע לגוף פסק הדין, והוא נסוב בעיקרם של דברים על טענות העותר באשר לטעויות שנפלו לשיטתו בפסק הדין, הנוגעות לקביעות בדבר מהימנות העדים והערכת הראיות בתיק. מעבר לכך, שולבו בטיעוני העותר טענות מטענות שונות המופנות כלפי שופטות הרוב בבית המשפט המחוזי כמו גם כלפי שופטי בית משפט זה, אך טענות אלה מוטב היה להן שלא היו מועלות, וממילא לא מצאתי להידרש אליהן.
3.
דין העתירה להדחות. בפסק הדין נשוא העתירה שלפניי לא נקבעה כל הלכה, לא כל שכן הלכה "חדשה וקשה" המקיימת את הוראות סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 ואשר מצדיקה את קיום ההליך הנדיר והמיוחד של דיון נוסף. אף העותר לא הרים את הנטל המוטל עליו בהוכחת דבר קביעתה של הלכה חדשה, ולא בכדי, שכן בית המשפט עצמו הבהיר בגוף פסק הדין כי המחלוקת עליה נסוב הדיון בערעור הינה "מחלוקת עובדתית גרידא" ונשענת בעיקרה על קביעות דעת הרוב בבית המשפט המחוזי בעניין מהימנות העדים שהופיעו בפניו (ר' פסקה 23 לפסק הדין). נוכח זאת, ממילא אין תמה בכך שמרבית טענות העותר בעתירתו לקיום דיון נוסף הינן טענות ערעוריות מובהקות המבקשות לפתוח מחדש את הדיון בהערכת הראיות ומהימנות העדים, אליו נדרשו כבר שתי ערכאות משפטיות שונות. לא לשם כך נועד הליך הדיון הנוסף.
גם בטענות הדיוניות שהעלה העותר אין ממש, וממילא אין בהן כדי לבסס עילה לעריכת דיון נוסף. בהקשר אחרון זה יצוין, ולמעלה מן הצורך, כי טענת העותר לפיה נמנעה זכותו לטעון בפני בית המשפט באמצעות בא כוחו אינה נהירה לי כלל ועיקר, שכן מעיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 6.5.2009, הנושא שבעה עמודים, עולה כי בא כוחו טען טיעוניו בהרחבה בפני המותב. בכל מקרה, על רקע טענת העותר כי לא הועבר אליו פרוטוקול הדיון, ולמען הסר ספק, יוכל העותר לשוב ולפנות למזכירות בית המשפט לצורך קבלת העתק מן הפרוטוקול האמור.
4.
אשר על כן, העתירה לקיום דיון נוסף נדחית משאינה מגלה עילה בהתאם להוראות סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984.
ניתנה היום, י' בתמוז התש"ע (22.6.2010).
ה נ ש י א ה