פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"פ
4440/10 - א'
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
המבקש:
ניסים שירזי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע ובקשה לקיום דיון נוסף
בשם המבקש:
עו"ד צדוק חוגי
החלטה
1.
לפני עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון (כבוד השופטים א' רובינשטיין, י' דנציגר וי' עמית) ברע"פ 1870/09 וכן בקשה דחופה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על העותר.
העותר הורשע בבית משפט השלום, לפי הודאתו, בארבעה תיקים פלילים. בתיקים אלה יוחסו לעותר עבירות חמורות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר במילוי תפקידו, שימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר, החזקת מכשירי פריצה, התנגדות למעצר ונהיגה בקלות ראש. בית משפט השלום (כבוד השופטת ד' רייך שפירא ) גזר על העותר מאסר על תנאי, פסילת רשיון נהיגה, פיקוח שירות מבחן, חתימה על התחייבות וקנס – זאת בעקבות הודאת העותר והליך השיקום שעבר. המשיבה ערערה לבית המשפט המחוזי על קולת העונש. בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיא כתוארה אז ד'
ברלינר והשופטים י'
שבח ו ע'
פוגלמן ) קיבל את ערעור המדינה. נקבע כי פסק דינו של בית משפט השלום אינו מביא לידי ביטוי את התמונה הקשה העולה מכתבי האישום, ששלושה מהם משקפים עימותים קשים בין העותר לבין שוטרים. ערכאת הערעור הביאה בחשבון את אינטרס השיקום, את תפקודו החיובי של העותר ואת התקופה שחלפה, אך נוסף על אלה, שקלה גם את העבירות הקודמות הרבות של העותר בתחומי הסמים, האלימות והרכוש. באיזון בין אלה, נפסק כי אין לפטור את העותר ממאסר כליל, שאחרת יגומד ואף יימחק אינטרס הציבור. בפרט הודגש כי העבירות בתיקים שיוחסו לעותר, היו כפסע מאירוע קשה עד טרגי. לאור האמור הוספו לעותר שמונה חודשי מאסר בפועל לעונשים הקודמים.
2.
העותר הגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית משפט זה – בצעד חריג ובהתחשב בנסיבותיו המיוחדות של התיק – נעתר לבקשה ליתן רשות ערעור ודן בתיק כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שנתנה. דעת הרוב (השופטים א' רובינשטיין וי' דנציגר)
היתה כי למרות הכלל, לפיו אין חומרת העונש מהווה עילה לרשות ערעור בגלגול שלישי, ולמרות המאבק באלימות ובמיוחד בפגיעה באנשי החוק, הרי ששיקומו המוצלח של העותר מצדיק התחשבות בו. כן צוין כי קיימת חפיפה מסוימת בין העבירה של נהיגה בקלות ראש לעבירות העיקריות בהן הורשע העותר באחד התיקים, ולפיכך נענש העותר פעמיים בגין אותו מעשה. לאור האמור, הועמד עונש המאסר שהוטל על העותר על ששה חודשים, שמתוכם ירוצו בפועל ארבעה חודשים בלבד, והחודשיים הנותרים בעבודות שירות, ככל שתבוא חוות דעת חיובית מצד הממונה על עבודות שירות. שופט המיעוט (השופט י' עמית ), לעומת זאת, סבר כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור הן במישור הדיוני – משאין הצדקה ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי בעניין עונשו של העותר; הן במישור המהותי – בשל חומרתם הרבה של המעשים בהם הורשע העותר, שאך בנס לא הסתיימו בפגיעה קשה בשוטרים. עוד צוין כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי כבר הביא בחשבון את הליך השיקום המוצלח, שאם לא כן היה מוטל על העותר עונש חמור בהרבה.
3.
העותר מבקש כי נקיים דיון נוסף בעניינו. דין הבקשה להידחות. העותר שב ומפרט את נסיבותיו הקשות ואת הליך השיקום המוצלח שעבר, אולם בכך אין כי להצדיק קיומו של דיון נוסף בעניין העונש שנגזר עליו. בהתחשב בחומרתן היתרה של העבירות בהן הורשע העותר – ברי כי הערכאות שדנו בעניינו של העותר הלכו לקראתו כברת דרך נכבדה; פסק הדין שניתן בגלגול שלישי בעניינו של העותר – המקל בעונשו במידה משמעותית – אינו קובע הלכה שבאה בגדר סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1985.
הבקשה לדיון נוסף נדחית ומשכך נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. העותר יתייצב לריצוי עונשו כקבוע בפסק הדין ברע"פ 1870/09.
ניתנה היום, כ"ז בסיון התש"ע (9.6.2010).
המשנה-לנשיאה