פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
דנ"פ
5219/02 - א'
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המבקש
:
דוד מרציאנו
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
בקשה לקיום דיון נוסף בהחלטתו של בית המשפט
העליון
מיום 5.6.02 ברע"פ 7755/01 שניתן על
ידי
כבוד השופטים א' מצא, י' אנגלרד וא' א'
לוי
החלטה
1.עתירה לקיום דיון נוסף בהחלטתו של בית-המשפט העליון (השופטים א' מצא, י' אנגלרד, א' א' לוי) ברע"פ 7755/01 מרציאנו נ'
מדינת ישראל (טרם פורסם).
2.המבקש הורשע בבית-משפט השלום בבאר-שבע בביצוע מעשי סדום ומעשים מגונים בגופה של המתלוננת, צעירה כבת שמונה-עשרה שהייתה עובדת אשר סרה למשמעתו. הרשעה זו ייסד בית-המשפט, בעיקר, על אמון מלא שנתן בעדות המתלוננת - עדות שנמצאו לה חיזוקים ואימותים בראיות האחרות - בעוד אשר את גירסת המבקש דחה כבלתי ראויה לאמון. משהרשיעו כך בדין, גזר בית-משפט השלום על המבקש ארבע שנות מאסר מתוכן שלוש שנים לריצוי בפועל. כן חייב בית-המשפט את המבקש לפצות את המתלוננת בסך 60,000 ש"ח.
3.המבקש ערער על הרשעתו בדין, אך בית-המשפט המחוזי החליט - ברוב דיעות - לדחות את ערעורו. דעת המיעוט הייתה כי ההרשעה בבית-משפט השלום סמכה עצמה על ראיות פסולות אשר-על-כן יש וראוי לבטלה ולהחזיר את הדיון לבית-משפט השלום למתן הכרעה חדשה בהתעלם מן הראיות הפסולות.
המבקש ביקש רשות לערער על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי, אך בית-המשפט העליון במושב שלושה ובהחלטה מנומקת דחה את הבקשה. החלטת בית-המשפט העליון נתנהּ השופט מצא, והסכימו עימו שני חבריו למושב, השופט אנגלרד והשופט לוי.
חילוקי הדעות בבית-המשפט המחוזי, והשקלא-וטרייא - באותו בית-משפט ובבית-המשפט העליון - נסובו על שלוש ראיות מסוימות שבאו לפני בית-משפט השלום. טענת המבקש הייתה כי שלוש ראיות אלו ראיות פסולות הן, והואיל ואותן ראיות פסולות השפיעו על הרשעתו בדין, נכון וראוי היה לבטל אותה הרשעה ולזכותו בדין. ואלו היו שלוש הראיות: אחת ,
במהלך חקירתה במשטרה הוצע למתלוננת לעבור בדיקת פוליגרף, והיא הסכימה לבדיקה. מפעיל הפוליגרף העיד בבית-המשפט, ובמהלך עדותו סיפר מיוזמתו כי המתלוננת "נבדקה ויצאה דוברת אמת". שתיים ,
משנודע לו כי המתלוננת נבדקה בפוליגרף ונמצאה דוברת אמת - כך כתב בית-משפט השלום בהכרעת הדין - "חזר בו [המבקש] מהסכמתו להיבדק במכונת אמת". שלוש ,
בית-משפט השלום הזכיר בהכרעת הדין כי המתלוננת הסכימה שתי פעמים להיבדק בפוליגרף וכי "מוכנותה להיבדק פעמיים, למרות מצבה הנפשי הקשה..מוכיחים גם הם על מהימנותה".
4.סביב שלוש ראיות אלו בונה המבקש את בקשתו לדיון נוסף. לטענתו קבע בית-המשפט הלכה חדשה בעניין קבלתן של ראיות פסולות, ועל הלכה חדשה זו מבקש הוא כי יקויים דיון נוסף.
5.אינני מסכים לטענת המבקש כי בהחלטתו של בית-המשפט העליון נקבעה החלטה חדשה, לא-כל-שכן שנקבעה הלכה הראויה לדיון נוסף בה. נהפוך הוא: בית-המשפט הדריך עצמו בהוראת סעיף 56 לפקודת הראיות, והוליך עצמו בעקבות ההלכה שנקבעה בדנ"פ 188/94 מדינת ישראל נ' יורם אבוטבול פ"ד נא (2) 1. אשר לשתי הראיות הראשונות כך משמיענו בית-המשפט העליון:
...משתי הראיות האחרות שהובאו לפניו, ואשר אי-קבילותן לא נשנתה במחלוקת בין הצדדים, התעלם בית-משפט השלום. כוונתי למידע שנמסר לבית המשפט על תוצאות הבדיקה בפוליגרף של המתלוננת ולראיה בדבר סירובו של המבקש להיבדק בפוליגרף. ראיות אלו אמנם הוזכרו על-ידי השופט במסגרת סקירת הראיות שהובאו במשפט, אך בנימוקי הכרעתו כלל לא הסתמך עליהן... לא למותר לציין כי גם ההקשר הענייני שבו הוזכרו שתי ראיות אלה היה ניטראלי, ולא ניתן להעלות ממנו אף ברמז כי הן השפיעו באופן כלשהו על ההכרעה.
ואשר לראיה השלישית, כך אמר בית-המשפט:
הרשעת המבקש על-ידי בית-משפט השלום ניצבת איתן על מכלול של ראיות קבילות שהובאו לפני בית המשפט.
ועוד:
אף אם אניח, לצורך הדיון, כי גם העדות שהובאה במשפטו של המבקש, אודות נכונותה של המתלוננת להיבדק בפוליגרף, לא הייתה קבילה, לא תשתנה מסקנתי, כי אף אלמלא הובאה עדות זו לפניו היה בית-משפט השלום מרשיע את המבקש בדינו.
ולבסוף:
אכן, גם במקרה שלפנינו, אין עדויותיהם של המתלוננת ושל המבקש שקולות או שוות-ערך על פניהן. נכון, אמנם, כי שאלת מהימנותה של המתלוננת הייתה בעלת חשיבות מכרעת. אולם קריאת הכרעת הדין אינה מותירה כל מקום לספק, כי השופט העדיף את גרסתה של המתלוננת על פני גרסת המבקש על יסוד שורה אורכה של "אותות אמת" בעדותה ובאמרותיה, מחד, ועל "אותות שקר" בעדותו ובאמרותיו של המבקש, מאידך. כן יוזכר, כי עדותה של המתלוננת נתמכה גם במספר ראיות ונסיבות חיצוניות, בכללן עדותו של מפעיל הפוליגרף, אשר, כשלעצמה, הייתה לגיטימית ורלוונטית. הסתייעותו של בית המשפט בנכונותה של המתלוננת להיבדק בפוליגרף באה לידי ביטוי רק בשולי הדברים, ולאמיתו של דבר אף למעלה מן הצורך. מסקנתי היא אפוא, כי גם אילולא הובאה העדות אודות נכונותה של המתלוננת להיבדק בפוליגרף, היה המבקש מורשע בדינו.
נמצא לנו אפוא כי בית-המשפט העליון לא קבע בהחלטתו כל הלכה חדשה, וממילא דין הבקשה לדיון נוסף כי תידחה.
אני מחליט לדחות את הבקשה.
היום, ט' תמוז תשס"ב (19.6.2002).
ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור
02052190. G01
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il