פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
דנ"פ
5312/01
בפני:
כבוד השופט א' מצא
העותר:
פלוני
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
עתירה
לדיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט
העליון
בע"פ 477/01 מיום 21.6.2001 שניתן
על-ידי
כבוד הנשיא א' ברק, והשופטים:
ט'
שטרסברג-כהן וא' ריבלין
בשם
העותר: עו"ד ד' זאק-רוזנפלד
ה ח ל ט ה
עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון, בגדרו תשוב ותידון צדקת הרשעתו של העותר בעבירה של מעשה מגונה. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.
העותר הואשם לפני בית המשפט המחוזי, בין היתר, בעבירה של מעשה מגונה בבתה בת התשע של בת-זוגו, ולאחר שמיעת ראיות הורשע בביצוע עבירה זו. בהכרעת-דינו נתן בית המשפט המחוזי אמון בגרסת המתלוננת, שהעידה בבית המשפט ועדותה צולמה בוידאו. מאידך, דחה בית המשפט את גרסת הנאשם כבלתי אמינה, וזאת חרף התמיכה לגרסתו, אותה ביקש למצוא בהסכמתו למסור דגימת דם לצורך בדיקת ד.נ.א., ובכך שהבדיקה לא אימתה את גרסת המתלוננת (אך גם לא שללה אותה). בית המשפט העליון, לפניו ערער העותר על הרשעתו, קבע כי בתימוכין אלה שהביא העותר לגרסתו ובטענות נוספות שהיו בפיו, אין כדי להחליש את האמון שניתן במתלוננת. לפיכך דחה את הערעור.
בעתירתו מציג העותר שלוש שאלות, שלטענתו מצדיקות קיום דיון נוסף: האחת, האם יכול בית המשפט שלא לייחס כל חשיבות לראיה מעבדתית? השניה, האם רשאי בית המשפט להעדיף עדות של מתלוננת על פני ראיה מעבדתית? והשלישית, האם להלכה שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאי מהימנות, יש תחולה גם ביחס לעדות מצולמת בוידאו?
דין העתירה להידחות.
בפסק הדין שלערעור לא נקבע, כי אין לייחס כל חשיבות לראיה מעבדתית. בית המשפט גם לא קבע, כי אין להתערב בממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הראשונה בנסיבות בהן צולמה העדות בוידאו. כל שנקבע בפסק הדין הוא, שבנסיבות המקרה הנתון, לא החלישו הראיות המעבדתיות (והטענות הנוספות שטען העותר) את האמון שניתן בגרסת המתלוננת. ערעורו של העותר נדחה על יסוד בחינת הכרעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי. בפסק הדין לא נפסקה הלכה שיש בה משום חשיבות, קשיות או חידוש, כדרישת סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-.
העתירה נדחית.
ניתנה היום, כא' בתמוז תשס"א (12.7.01).
ש
ו פ ט