דנ"פ 5430/00 שמעון אדרי נ. מדינת ישראל

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פסלות.

1.ההחלטה נשוא הערעור ניתנה במעמד המבקש ביום 21.6.00. ביום 30.7.00 הוגשה הבקשה שבפני. לטענת המבקש, השתהה בהגשת בקשתו עקב עצות שקיבל מעורכי דין (המבקש אינו מיוצג - הן בהליך העיקרי והן בבקשה שבפני) ועקב העובדה שהוא מצוי במעצר בית. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, עושה המבקש ככל שלאל ידו על מנת לעכב את ההליך העיקרי ואין בפיו הסבר של ממש לאיחור הניכר בהגשת בקשת הפסלות.

2.דין הבקשה להידחות. סעיף 147 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982- קובע פרק זמן קצר במיוחד להגשת ערעור פסלות - חמישה ימים. הבקשה שבפני הוגשה בחלוף למעלה מחודש מאז תום מועד זה. אין בה כל הסבר של ממש לשיהוי זה. מה גם שבדיון שנערך בבית משפט השלום ביום 29.6.00 העיר בית משפט השלום על כך שהמבקש הודיע כי יערער לבית המשפט העליון ולא עשה כן. אי לכך, והגם שהמבקש אינו נצרך ל"טעם מיוחד" דווקא לשם הארכת מועד (וראו: ב"ש 230/86 עצמון נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 353; בש"פ 3239/99 זבורוב נ' מדינת ישראל

, לא פורסם) עדיין נדרש המבקש להראות טעם ממשי שיש בו כדי לגבור על הצמצום הסטטוטורי של הזכות להגיש ערעור פסלות - וזאת לא עשה.

הבקשה נדחית איפוא.