דנ"פ 6123/06 ג'וזיף מג'דלאני נ. מדינת ישראל

בפניי עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 10031/05, שניתן ביום 12.7.06.

בפסק הדין נשוא העתירה (שניתן מפי השופטת ע' ארבל

ובהסכמת השופטים ס' ג'ובראן ו ד' ברלינר ) נדחה ערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ז' הווארי ), בו הורשע העותר בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ונידון לעונש של שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות ומאסר על תנאי של שמונה-עשר חודשים למשך שלוש שנים.

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי העותר דקר מספר פעמים בחזה וביד נער כבן 15 לאחר שחברו של העותר, שהיה ככל הנראה תחת השפעת אלכוהול, דחף את הנער והחל במריבה אלימה עימו. השאלה שעמדה במוקד הדיון בבית המשפט המחוזי הייתה האם העותר הינו אמנם אותו אדם שדקר את הנער. הרשעתו של העותר התבססה בעיקרה על עדותו של הנער הנדקר, שזיהה את העותר כדוקר במסדר זיהוי תמונות. טענתו המרכזית של בא-כוח העותר בפני בית המשפט המחוזי, בערעור לבית המשפט העליון ובעתירה שבפניי הינה כי בזמן עריכת מסדר הזיהוי בתמונות היה העותר נתון כבר במעצר, ועל כן מן הראוי היה לערוך מסדר זיהוי "חי" ולא מסדר זיהוי בתמונות. משלא נערך מסדר זיהוי "חי" יש בכך, לפי טענת בא-כוח העותר, כדי לפגוע במשקלו של הזיהוי שנערך במסדר זיהוי תמונות. כן העלה בא-כוח העותר טענות עובדתיות שונות באשר למהימנות הזיהוי על ידי הנער הנדקר נוכח תנאי המקום בו אירעה הדקירה. ההסבר שהציגה המשיבה לאי עריכתו של מסדר זיהוי "חי" היה קיומם של סימני פציעות על פניו של העותר, שהיו מאפשרים לזהות את העותר אם היה נערך לו מסדר זיהוי "חי". השופטת ארבל בפסק דינה ציינה כי למסדר זיהוי "חי" אכן יש עדיפות על מסדר זיהוי בתמונות, אולם קיבלה את ההסבר הנזכר שהציגה את המשיבה לאי עריכתו של מסדר זיהוי "חי". כן דחתה השופטת ארבל את יתר טענותיו של בא-כוח העותר שנגעו לממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. מכאן העתירה לדיון נוסף שבפניי.

דין העתירה להידחות. בא-כוח העותר חוזר בעתירתו על הטענות שהעלה בנוגע לאי עריכת מסדר זיהוי "חי" וכן על טענותיו העובדתיות באשר למהימנות הזיהוי. בניגוד לטענת בא-כוח העותר לא סוטה פסק הדין נשוא העתירה מההלכה שנקבעה בבית משפט זה בדבר עדיפותו של מסדר הזיהוי ה"חי" על מסדר הזיהוי בתמונות (ראו, ע"פ 2180/02 קאסם נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(1) 642, 648 ו-652). ההסבר לכך שבנסיבות המקרה דנן לא נערך מסדר זיהוי "חי" התקבל על ידי בית משפט זה ובכך אין משום קביעת הלכה חדשה, לא כל שכן הלכה המצדיקה את קיום ההליך הנדיר והייחודי של דיון נוסף. יתר טענותיו של בא-כוח העותר, הנוגעות למהימנות הזיהוי, הינן טענות ערעוריות מובהקות ואף הן אינן מצדיקות את עריכתו של דיון נוסף בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

אשר על כן, העתירה נדחית.