דנ"פ 6720/99 מתן פרפרה נ. ארתור גולדו

בפניי בקשה לביטול החלטה שניתנה על ידי כב' הרשמת ח' מאק קלמנוביץ מיום 16.11.00.

1.אלה העובדות הצריכות לעניין. הערעור שבכותרת הוגש ביום 6.10.99. לא שולמה בו אגרה. ביום 15.11.99 נשלח לבא כוח המערערים 1 ו- 3, עו"ד בית הלוי, מכתב מאת המזכיר הראשי של בית משפט זה, ובו הועמד על כך שאגרת ההליך לא שולמה, וכי אם לא תשולם תוך 15 ימים, יועבר התיק למחיקה מחוסר מעש. האגרה לא שולמה. במצב זה, ניתנה ביום 11.9.00 החלטה על ידי כב' הרשמת ח' מאק קלמנוביץ, אשר אפשרה "למערערת ליתן טעם, תוך 5 ימים, מדוע לא ימחק הערעור בשל אי תשלום האגרה. העדר תגובה יביא למחיקה מיידית של הערעור מבלי שיתקיים דיון נוסף. עותק מהחלטה זו יומצא לכל בעלי הדין".

העתק מן ההחלטה הומצא לעו"ד בית הלוי, המייצג את המערערים 1 ו- 3. חרף האמור בהחלטה, בדיקה במחשב בית המשפט מעלה, כי לא הומצא העתק ממנה למערער 2, וזאת אף שנאמר בהודעת הערעור, כי המערער 2 מייצג את עצמו. משלא נתקבלה בבית המשפט כל תגובה להחלטה האמורה, החליטה כב' הרשמת ח' מאק קלמנוביץ, ביום 16.11.00, על מחיקת הערעור, עקב אי תשלום אגרה.

2.הבקשה שבפניי היא לביטולה של החלטה אחרונה זו. הבקשה הוגשה על ידי המערער 2 ביום 26.8.01. עקב התמשכותם של הליכי ההמצאה, ולאחר קיומו של דיון במעמד הצדדים, ניתנת החלטתי בה רק עתה. בתצהיר המצורף לבקשה נטען, כי המערער 2 לא קיבל כל הודעה או החלטה בעניין אגרת ערעור או מחיקתו. נודע לו על החלטת כב' הרשמת מיום 16.11.00 רק בעקבות פנייה יזומה לבית המשפט, לברר מתי ייקבע הערעור לשמיעה. המערער מדגיש, כי הצורך בשליחת כתבי בי הדין האמורים אליו התחדד נוכח העובדה ששני המערערים האחרים, רעייתו ובנו הפגוע, אינם מטפלים בנושאים כספיים, הואיל ופרנסתם עליו.

המשיבים מתנגדים לבקשה, ובפיהם שתי טענות עיקריות. האחת, כי לא יתכן שהמערער 2, נוכח קרבתו לשני המערערים האחרים, לא ידע על החלטת כב' הרשמת מיום 11.9.00. במצב זה, כך נטען, אין לשעות לבקשתו הנוכחית. הטענה השניה היא, כי בכל מקרה, המערער 2 מייצג בערעור שבכותרת אך את עצמו. אין הוא מייצג את המערערים 1 ו-3. על כן, גם אם תבוטל החלטת המחיקה, דין הביטול להתייחס לעניינו של המערער 2 בלבד, ולא לאותם חלקים של הערעור הנוגעים למערערים 1 ו-3, אותם אין הוא מייצג.

יוצא, כי השאלות שיש לדון בהן הן שתים. האחת נוגעת לעצם קיומה של עילה לביטול החלטת המחיקה מיום 16.11.00. השנייה, אם ייקבע כי יש עילה לביטול, נוגעת להיקף הביטול האמור. אדון תחילה בשאלה אם יש עילה לביטול ההחלטה.

ביטול החלטת המחיקה

3.נראה לי, כי יש במקרה זה עילה לביטול החלטת המחיקה. אמנם, המערער 2 הוא שהגיש את הערעור לבית משפט זה. בהתאם לטענותיהם שלו ושל ב"כ המערערים 1 ו- 3, ביחסים שבין הצדדים היה עליו קמה החובה לפעול ולשלם את אגרת בית המשפט. כמו כן, וכאמור בטענת המשיבים, לא ניתן לשלול אפשרות כי נוכח קירבתו למערערים 1 ו- 3 ולב"כ המערערים דנן, היה מערער 2 יכול לדעת על התראת המחיקה.

למרות כל האמור, נראה לי כי הדין עם המערער 2 ודין בקשתו לבטל מחיקת הערעור, לפחות כלפיו, להתקבל. הלכה היא כי על בית המשפט לפעול טרם מחיקתו של ההליך, ו"לעורר תחילה את הישנים מתרדמתם" (ע"א 5955/91 ברייטשטיין ואח' נ' אמנה ואח',

פ"ד מז(5) 301). זאת ועוד, מקום בו "הצביע המבקש על פגם בהליך, אשר בעטיו חייב היה בית המשפט להימנע ממתן ההחלטה, זכותו של המבקש היא, ההחלטה תבוטל 'מתוך חובת הצדק'... עצם הפגם בהליך משמש עילה לביטול ההחלטה, ובית המשפט אינו רשאי לשקול, אם הייתה ההחלטה נכונה, לגופו של עניין, אם לאו." (זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין, (תל אביב 1995), בעמוד 736; ראו גם ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי , פ"ד ח(1) 395, 397). דברים אלה חלים אף על אי המצאתו של כתב בי-דין לבעל דין, אף אם הלה יודע על כתבי בי הדין (שם, בעמוד 737).

במקרה זה, בית המשפט זה אכן פעל לעורר את "הישנים", בטרם נמחק ההליך. ברם, המערער 2 לא יודע על כך, שכן החלטות כב' הרשמת מאק קלמנוביץ לא נמסרו לו כלל. ייצוגו של המערער 2 בערעור שבכותרת נעשה על ידו. הדבר עולה מפורשות מהודעת הערעור, ואין על כך חולק. במצב זה, היה מקום להמציא העתק מהחלטת כב' הרשמת ח' מאק קלמנוביץ מיום 11.9.00 גם למערער זה, וכך אף עולה מהחלטתה של כב' הרשמת, בה הורתה על המצאת ההחלטה לכל בעלי הדין. משלא הומצאה ההחלטה למערער 2, נפל פגם בהחלטת המחיקה מיום 16.11.00, המחייב את ביטולה הן מכוח ההלכה שנקבעה בפס"ד ברייטשטיין הנ"ל והן מחמת חובת הצדק.

4.אוסיף, כי לא מצאתי מקום לייחס, בנסיבות העניין, משקל רב להנחת המשיבים כי המערער 2, ידע על ההחלטה זמן רב לפני שהגיש את הבקשה שבפניי. ראשית אעיר, שבביטול מחובת הצדק ניתן עיקר המשקל לעניין ההמצאה, ולא לידיעה (זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמוד 737). מעבר לכך, אוסיף כי מתיאור הדברים שבתצהירו מיום 23.8.01 עולה אפשרות סבירה, לפיה המערער 2 סבר לתומו כי התיק עודנו תלוי ועומד, וכי דבר החלטת המחיקה של הערעור נודע לו באקראי מעיון בתיק שנעשה בביקור בבית המשפט סמוך למועד הכנת התצהיר. אפשרות זו אינה עולה בקנה אחד עם ייחוס ידיעה למערער 2 אודות החלטות כב' הרשמת מן הימים 11.9.00 ו-16.11.00, זמן רב לפני הגשת הבקשה שבפניי.

עוד אוסיף, כי איני מוצא תימוכין לטענה המייחסת למערער 2 ידיעה על ההחלטות האמורות מעצם העובדה כי ההחלטה נשלחה לעו"ד בית הלוי, בא כוח המערערים 1 ו-3. אכן, מן החומר עולה לכאורה כי בין עו"ד בית הלוי ובין המערער 2 ישנו קשר. קשר זה מצא את ביטויו בהודעת הערעור שהוגשה בתיק, החתומה בידי עו"ד בית הלוי והמערער 2 יחדיו. הוא משתקף אף בתגובה שביקשתי מעו"ד בית הלוי במסגרת הבקשה שבפניי, ואשר אף המערער 2, אשר תגובתו לא נתבקשה, חבר לה. עם זאת, בכך אין כדי לשלול מעיקרה אפשרות כי לא היה ידוע למערער 2 על החלטות האמורות, אפשרות המתיישבת, כמוסבר, עם הנסיבות בהן נתגלה דבר מחיקת ההליך למערער 2.

לסיכום, מן החומר שבפניי עולה כי למערער 2 עניין אמיתי בהליך. אין בלבי ספק, כי אילו ידע מערער זה על ההחלטות האמורות בעת שניתנו, היה משלם את האגרה על מנת שההליך שבכותרת לא יימחק. במצב המתואר מתקיימת, על כן, עילה לביטול החלטת המחיקה.

היקף הביטול

5.כאן המקום להתייחס לטענת המשיבים, לפיה אף אם איעתר לבקשה, הרי שעליי לעשות כן בכל הנוגע למערער 2 בלבד, וכי ביחס למערערים 1 ו-3 אין מקום לביטול ההחלטה על מחיקת הערעור.

6.מן החומר שבפניי עולה, כי קיים הבדל מהותי בין המערער 2 לבין המערערים 1 ו-3 לצורך בקשה זו. מערער 2 לא קיבל לידיו את החלטת כב' הרשמת ח' מאק קלמנוביץ מיום 11.9.00, ולא הועמד על הצורך לשלם אגרה, על מנת למנוע את מחיקת ההליך. לעומתו, מערערים 1 ו-3 קיבלו גם קיבלו את ההחלטה האמורה לידיהם, וככל הנראה אף קיבלו מכתב שנשלח עוד בחודש ספטמבר 1999, בדבר הצורך לשלם אגרה בתיק זה.

ב"כ המערערים 1 ו-3 לא ידע להסביר בדיון שנערך בפניי מדוע לא פעלו אלה בעקבות קבלת החלטתה של כב' הרשמת מאק קלמנוביץ מיום 11.9.00. לא היה בידו ליתן תשובה ברורה גם לשאלה מה עשה בעקבות קבלת ההחלטה האמורה. כל שהיה בידו לומר הוא, כי המערער 2 הוא שאחראי, בחלוקת העבודה הפנימית בינו לבין מערערים 1 ו-3, על הסדורים הטכניים הקשורים להגשת הערעור, ובהם תשלום האגרה, וכי כבא-כוח מערערים 1 ו-3, הניח, מן הסתם, כי מערער 2 פועל כנדרש. ספק בעיני אם טענה זו יכולה לסייע למערערים לעניין זה. המערערים 1 ו-3 הם בעלי דין לכל דבר ועניין. הם מיוצגים בידי עורך דין. ההודעה על חובתם לשלם אגרה נשלחה לבא כוחם, אשר מוחזק כמי שיודע כי בלא תשלום אגרה (או פטור מחובה זו) לא יקום הליך. אם אמנם ביחסים שבין המערערים לבין עצמם, סוכם כי מערער 2 הוא שישלם את האגרה, היה עליהם לנקוט בפעולות הנדרשות על מנת שהאגרה אמנם תשולם ללא דיחוי, כאשר הוגש הערעור. היינו, אם כזה היה הסיכום, הרי שהיה על בא כוח המערערים 1 ו-3 למסור ללא דיחוי למערער 2 את דבר החלטת כב' הרשמת ח' מאק קלמנוביץ מיום 11.9.00, אשר הגיעה לידיו, על מנת שמערער 2 יוכל לבצעה. ככל הנראה, הדבר לא נעשה. בכך יש חוסר מעש של מערערים 1 ו-3, אשר תרם, למצער, למחיקת ההליך.

7.ברם, בכך אין כדי להכריע בעניין. מתברר, כי החל משלב מסויים, בבירור התובענה בבית משפט קמא, החל מערער 2 לייצג את עצמו בתביעתו האישית. בתביעה זו מדובר לא רק בטענתו, כי יש לראות בו עצמו בבחינת "נפגע" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. מדובר גם בתביעתו כמיטיב של נזקי המערער 1. אמנם, המשיבים מפנים להחלטות של בית משפט קמא, אשר דחה בקשה של מערער 2 לקיים חקירות נפרדות של עדים אשר עדותם השליכה על תביעתו כמיטיב. עם זאת, עמדתו הברורה של מערער 2 בבית משפט קמא הייתה, כי ייצוגו הנפרד הוא גם בכל הנוגע למעמדו כמיטיב (ראו פרוטוקול, עמודים 425, 521). זאת עוד, המשיבים עצמם, בסיכומים נפרדים שהגישו לבית משפט קמא אשר כותרתם "סיכומי הנתבעים ביחס לתביעתו העצמאית של התובע מס' 2" (הוא המערער 2 - ע.ש.), התייחסו הן לתביעתו של המערער 2 לפי חוק הפיצויים והן לתביעתו לפי החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד-1964. זאת ועוד, בניגוד לעמדת המשיבים, ברע"א 2480/98, לפיה אין צורך בתגובתו של מערער 2 לרע"א האמורה אשר התייחסה גם לתביעת המערערים 2 ו- 3 כמיטיבים, החליטה כב' השופטת שטרסברג-כהן להעביר לתגובתו הנפרדת של מערער 2 את בקשת הרשות לערער האמורה.

8.אין מחלוקת, כי בין תביעת ההטבה של מערער 2 לבין תביעתו של מערער 1 ישנה חפיפה רבה, הגם שלא מלאה. במצב זה, ונוכח העובדות המפורטות בפיסקה 7 לעיל, נראה לי כי אין מקום שאבחין בהחלטתי בין ערעורו של המערער 2 לבין ערעורם של המערערים 1 ו- 3. אף אם הייתי מקבל את טענתם של המשיבים כי לכאורה ישנה אפשרות להפריד את הדיונים בתביעתו של המערער 2 לבין תביעתם של המערערים 1 ו- 3, נוצר היה מצב בו ערעורו של המערער 2 היה תלוי ועומד בפני בית משפט זה, כאשר לצורך הכרעה בעניינו ידונו רבות מטענותיהם של המערערים 1 ו- 3. אני סבור, כי על רקע זה היעתרות לעמדת המשיבים, בדרך של קביעה כי בטול המחיקה יוגבל לערעורו של מערער 2 בלבד תיצור תוצאה מלאכותית, אשר אין לה הצדקה.

אכן, אלמלא הפגם שהצדיק את ביטול המחיקה ביחס למערער 2, לא היתה עילה לביטול המחיקה ביחס למערערים 1 ו-3. לפחות בכל הנוגע למערערים אלה, היו המשיבים זכאים לפתח ציפיה כי לא יוטרדו עוד בהליכי ערעור. אילו היה עניינם עומד בבידודו, נוכח פרק הזמן שחלף, היה מקום ליתן מעמד בכורה לשיקול של סופיות הדיון (ראו רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי פ"ד נה(3) 730). ברם, משעה שהגעתי למסקנה כי דין המחיקה להתבטל ביחס למערער 2, הרי שממילא יתקיים דיון בפני בית המשפט בפסק דינו של בית משפט קמא. במצב זה, התוצאה של שלילת אפשרות של מערערים 1 ל-3 לערער, היא תוצאה דרסטית מדי, ויש בה כדי לפגוע באפשרות מימושן של זכויות מהותיות, בלא שתהא לכך הצדקה דיונית מספקת בנסיבות העניין (ראו החלטת כב' השופטת דורנר ברע"א 8958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על (לא פורסם)). בנסיבות אלה, ניתן לבטל את החלטת המחיקה גם ביחס למערערים 1 ו-3.

8.עם זאת, קשה להשתחרר מן הרושם כי אכן הייתה כאן הזנחה בלתי מוסברת מצד המערערים 1 ו- 3 בכל הנוגע לתשלום האגרה ולהחלטות הרשמת בנוגע למחיקת הערעור. נוכח חוסר המעש וההזנחה מצד המערערים 1 ו- 3, החלטתי להתנות את מחיקת הערעור בעניינם בתשלום הוצאות המשיבים בסך של 7,500 ₪ (וראו עניין נדב הנ"ל). תשלום הוצאות אלה הינו תנאי לביטול מחיקת הערעור. ההוצאות ישולמו תוך 30 ימים מקבלת החלטה זו. לא ישולמו ההוצאות – תבוטל החלטת המחיקה ביחס למערער 2 בלבד, והוא יהא רשאי להגיש ערעור ביחס לתביעתו האישית (וכמיטיב) בלבד, תוך 30 ימים נוספים.

מחיקת ערעורו של המערער 2 מבוטלת בזה, ללא צו להוצאות.