דנ"פ 6884/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

העותר הורשע בגן עבירות מין רבות שביצע בשתי קטינות שהיו, הלכה למעשה, תחת חסותו ושעבורן שימש כאב (להלן: המתלוננות ). כן הוא הורשע בעבירות של תקיפת קטין או חסר ישע וכליאת שווא. דינו של העותר נגזר ל-17 שנות מאסר, מתוכן 14 שנים לריצוי בפועל, וכן הוא חויב בפיצוי למתלוננות. ערעור שהגיש העותר על הרשעתו ועל גזר הדין (ע"פ 6079/08) נדחה על-ידי בית המשפט העליון (כבוד השופטים א' פרוקצ'יה, ע' ארבל וא' רובינשטיין ), וכעת מבקש העותר כי ייערך דיון נוסף בפסק-דין זה.

2.

העותר טוען כי במסגרת פסק-הדין חרג בית המשפט מכלל היסוד במשפט הפלילי ולפיו די בספק סביר על-מנת להביא לזיכויו של נאשם. העותר מבקש להסתמך, בהקשר זה, על התבטאויות שונות של בית המשפט המחוזי ביחס לסתירות בעדויות המתלוננות. בית המשפט המחוזי קבע כי סתירות אלה עשויות לפעול כנגד גרסת המתלוננות ומנגד, הן עשויות גם להיות תוצאה של הטראומה הקשה שהמתלוננות עברו, גילן הצעיר בעת שבוצעו בהן העבירות והזמן שחלף מאז. העותר סבור כי קיומן של אפשרויות שונות אלה להבנת הסתירות בעדויות המתלוננות מעיד על קיומו של ספק סביר.

3.

טענה זו אין לקבל. בית המשפט העליון, בדונו בערעור שהגיש העותר, התייחס לאותן התבטאויות של בית המשפט המחוזי ומצא כי לאחר שזה בחן את היתכנותן התיאורטית של אפשרויות שונות אלה, הכריע בית המשפט המחוזי ביניהן וקבע כי הסתירות לא מפחיתות ממהימנות גרסתן של המתלוננות. הכרעה זו התבססה על חיזוקים שונים לגרסת המתלוננות ועל טיבן של הסתירות – כפי שפורט ונומק בהרחבה הן בפסק הדין בערעור, הן בהכרעת הדין. בסופו של ההליך, השתכנעו הערכאה הדיונית וערכאת הערעור כי לא נותר ספק סביר לגבי אשמו של העותר. משכך, אין בפסק-הדין כל סטייה מרף ההוכחה הרגיל במשפט הפלילי. אף שדי בכך כדי לדחות את העתירה לדיון נוסף, אוסיף כי גם לגופו של עניין לא מצאתי כל פגם בהרשעת העותר. בית המשפט (בשתי הערכאות) פירט פירוט רב את הראיות שהובילוהו להרשיע את העותר. הקביעה כי הסתירות בעדויות המתלוננות אינה מעוררת ספק סביר מתבססת על חיזוקים רבים לעדויות אלה, על סימני האמת שניכרו בהן ועל כך שהסתירות לא נגעו בגרעין גרסתן. משכך, הקביעה כי אין בסתירות אלה כדי לעורר ספק סביר מבוססת היטב – בהלכות המשפטיות הקיימות כמו גם בהיגיון.

אשר-על-כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.