דנ"פ 6886/10 פלוני נ. מדינת ישראל

בפניי עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 6.9.10, שבו נדחה ערעורו של העותר על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב לפיו הורשע העותר בביצוע עבירת מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ונדון לעונש של עשר שנות מאסר. המערער הורשע בכך שביום 1.4.92 אנס את אחייניתו, ילידת שנת 1977 (להלן: המתלוננת ), שהגישה את תלונתה במשטרה ביום 17.10.04. העתירה לדיון נוסף נסבה אך על הקביעה לפיה העבירה אותה ביצע העותר טרם התיישנה במועד הגשת תלונת המתלוננת במשטרה.

פסק הדין נשוא העתירה ניתן מפי השופט נ' הנדל ובהסכמת השופטים א' א' לוי ו ע' ארבל . שאלת התיישנות העבירה התעוררה כיוון שבמועד ביצוע העבירה (שנת 1992) עמדה תקופת ההתיישנות של העבירה - בהיותה עבירה מסוג פשע - על עשר שנים, וזאת בהתאם להוראת סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. אולם, בשנת 1996 - בטרם חלפה תקופת ההתיישנות - נכנס לתוקפו תיקון מס' 47 לחוק העונשין, שבו נקבע (בסעיף 354 לחוק העונשין כנוסחו דאז) כי תקופת ההתיישנות של העבירה אותה ביצע העותר תחל להימנות מיום הגעת הקטין, קורבן העבירה, לגיל 18. במקרה דנן הוגשה תלונתה של המתלוננת כשתים עשרה וחצי שנים לאחר ביצוע העבירה, אולם לפני שחלפו עשר שנים מיום הולדתה ה-18. לפיכך, התעוררה בפסק הדין נשוא העתירה השאלה האם הארכת תקופת ההתיישנות של עבירה מסוימת, בהתאם לחוק שהתקבל בטרם תמה תקופת ההתיישנות המקורית על אותה עבירה, חלה אף ביחס לעבירות שבוצעו בטרם הוארכה תקופת ההתיישנות. בפסק דינו קבע השופט הנדל , בהסתמך על פסיקה קודמת של בית המשפט העליון, כי אין מניעה להחיל את תקופת ההתיישנות המוארכת אף ביחס לעבירות שבוצעו בטרם הארכת תקופת ההתיישנות, ובלבד שבמועד ההארכה טרם הסתיימה תקופת ההתיישנות המקורית. השופט הנדל הוסיף עוד כי אין בקביעתו כדי לפגוע בעיקרון החוקיות בפלילים, שכן כלל מושרש הוא כי דבר חקיקה שעניינו התיישנות מסווג כנורמה דיונית והוראותיו חלות על כל העבירות שטרם התיישנו במועד כניסתו לתוקף. בהקשר זה ציין השופט הנדל כי לנאשם אין זכות ביחס לתקופת ההתיישנות כל עוד זו הוארכה בטרם התיישנה העבירה. עוד יצוין, כי השופט הנדל דחה את טענת העותר שהתבססה על הוראת המעבר הקבועה בסעיף 354(ב)(3) לחוק העונשין, לפיה הוראות סעיף קטן (א), שקבע את הארכת תקופת ההתיישנות, יחולו אך אם העבירה טרם התיישנה לפי סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי. זאת, כיוון שהוראת המעבר קבעה תנאי זה רק ביחס למעשים שבוצעו לפני יום 10.8.1990, ואילו במקרה דנן נעברה העבירה בשנת 1992.

בעתירתו לדיון נוסף טוען העותר כי ההלכה שנקבעה בפסק הדין נשוא העתירה בנוגע לתחולת תקופת ההתיישנות המוארכת היא הלכה חדשנית וקשה, בכל הנוגע לעקרון החוקיות בפלילים ולדיני ההתיישנות בפלילים. לטענת העותר הוראה המאריכה את תקופת התיישנות העבירה היא כשלעצמה הוראה המחמירה עם הנאשם, ולפיכך אין להחילה למפרע. כן טוען העותר כי סעיף 354(ב) לחוק העונשין, הקובע את התנאים לתחולת תקופת ההתיישנות המוארכת, אינו כולל הוראה מפורשת המסדירה את תוקפה ואת מועד יישומה של ההוראה החדשה ביחס להוראת ההתיישנות המקורית. לפיכך, כך ממשיך העותר וטוען, מן הראוי לקבוע מהי הפרשנות הנכונה של התיקון לחוק העונשין, המאריך את תקופת ההתיישנות, בפני הרכב מורחב של בית משפט זה. בנוסף טוען העותר כי פסק הדין נשוא העתירה סותר פסיקה קודמת של בית המשפט העליון באשר לתקופת ההתיישנות בפלילים, וכי הקביעה לפי הוראות הנוגעות להתיישנות העבירות שייכות לדין הדיוני ולא לדין המהותי היא שנויה במחלוקת בפסיקה.

דין העתירה לדיון נוסף להידחות. ההכרעה בפסק הדין נשוא העתירה בשאלת תחולתה של תקופת ההתיישנות המוארכת ביחס לעבירות שבוצעו לפני הארכת תקופת ההתיישנות, אך בטרם חלפה תקופת ההתיישנות המקורית, אינה בגדר הלכה חדשה. פסיקה קודמת של בית משפט זה כבר הכירה באפשרות להאריך את תקופת ההתיישנות של עבירות שבוצעו לפני הארכת תקופת ההתיישנות, ושטרם התיישנו במועד ההארכה. לפיכך, אין בפסק הדין נשוא העתירה משום חידוש הלכתי עקרוני או קושי כלשהו המצדיק קיומו של דיון נוסף (ראו: ע"פ 290/63 נאשף נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד יח(2) 570 (1964); בג"ץ 162/80 פלוני נ' בית הדין הצבאי המיוחד , פ"ד לה(1) 292 (1980); ע"פ 10723/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.7.07), פיסקה 5 לפסק הדין)). נוכח פסיקתו הנזכרת של בית משפט זה גם אין יסוד לטענת העותר בדבר סתירה של פסק הדין נשוא העתירה להלכות קודמות, ואף אין לקבל את טענותיו באשר לאופן הסיווג של הוראות חקיקה הנוגעות להתיישנות עבירות. בנסיבות אלה ברי כי אין מתקיימים במקרה דנן התנאים לקיום ההליך הנדיר ויוצא הדופן של דיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון, הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

אשר על כן, העתירה נדחית.