דנ"פ 7645/05 פלוני נ. מדינת ישראל

בית-המשפט המחוזי הרשיע את העותר בביצוע שורה ארוכה של מעשי אונס בגיסתו, אשת אחיו, וגזר עליו שש שנות מאסר בפועל ועונשים נוספים. העותר ערער על הרשעתו ועל העונש שנגזר עליו, ובית-המשפט העליון דחה את ערעורו (ע"פ 10636/03, מפי השופט לוי ובהסכמת השופטת ביניש והשופט ריבלין). עתה מבקש העותר לקיים דיון נוסף בעניינו ובפיו שתי טענות מרכזיות: אחת , כי בית-המשפט חידש הלכה בכך שהותיר על מכונו את פסק דינו המרשיע של בית-המשפט המחוזי אף שזה לא נחתם כדין בידי שופטי ההרכב, ושתיים , כי הדיון בערעור נוהל שלא כדין ובאופן הפוגם בזכויותיו.

2.דין העתירה להידחות. טעם הדבר: תנאי לקיומו של דיון נוסף הוא כי בית-המשפט העליון פסק הלכה משפטית כהוראת סעיף 30 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, והלכה שכזו לא נפסקה. אשר לטענה האחת, בית-המשפט המחוזי הבהיר כי פסק הדין ניתן על דעת כל חברי המותב וכי מסיבה שלא נתבררה לא נמצא בתיק-בית-המשפט עותק חתום בידי השופטים. הסבר זה הניח את דעתו של בית-המשפט העליון בסוברו כי המדובר הוא, לכל היותר בליקוי טכני שאין בו כדי להביא לבטלות ההליך. לא מצאתי מה חידוש יש בדבריו אלה של בית-המשפט, ומהי ההלכה המשפטית שראוי לקיים בה דיון נוסף. אמנם, אף שבא כוחו של העותר טען לקיומה של "פסיקה של מספר שופטים - שלום מחוזי ואפילו עליון התומכות בטענתי שבאין חתימות על פס"ד, הוא בטל ומבוטל", הוא נמנע לבסוף מהציגה. אשר לטענה השנייה, טענה זו סבה את ניהול המשפט ואין בה דבר המצביע על הלכה כלשהי שנפסקה.

3.אני מורה אפוא על דחיית העתירה. בשולי הדברים אבקש לציין כי בא כוחו של העותר צירף לעתירתו בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין, אלא שהעותר היה אמור להתייצב לריצוי עונשו ביום 7.8.2005 ואילו הבקשה לעיכוב ביצוע המאסר הוגשה לבית-המשפט רק ביום 10.8.2005 - שלושה ימים לאחר יום תחילת ריצוי העונש.

היום, ו' באב תשס"ה (11.8.05).

המישנה לנשיא

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

05076450_G01.doc של

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il