דנ"פ 7701/08 ג'מאל מחאג'נה נ. מדינת ישראל

1.

המבקש עותר לקיום דיון נוסף בעניינו לאחר שבית משפט זה דחה את ערעורו על הרשעתו בגרימת מוות ברשלנות ועל העונש שנגזר עליו בע"פ 9826/05 (הנשיאה ד' ביניש והשופטים א' א' לוי וע' פוגלמן). לטענת המבקש, קביעתו של בית המשפט העליון בפסק דינו כי ניתן לגזור עונש מצטבר בגין התנהגות רשלנית בעבירות המתה היא הלכה חדשה, שראוי כי בית המשפט העליון ידון בה במסגרת הליך של דיון נוסף.

2.

ביום שבת ה-4.10.2003 אסף המבקש את הנאדי ג'רדאת (להלן: המחבלת ) מן הכפר ברטעה, שחלקו המערבי נמצא בשטחי יהודה ושומרון וחלקו המזרחי בשטח מדינת ישראל, והסיע אותה לחיפה. באותו יום היה סגר כללי בשטחים ולמחבלת לא היה אישור כניסה לישראל. המחבלת סיפרה למבקש שברצונה לבקר את אביה החולה בבית החולים רמב"ם בחיפה והמבקש מצידו הסכים להסיע אותה לבית החולים. כאשר הגיעו המבקש והמחבלת לחיפה, ביקשה המחבלת לעצור לאכול והמבקש הציע את מסעדת "מקסים". לאחר סיום הארוחה, עשה המבקש את דרכו אל מחוץ למסעדה. לפתע, פוצצה המחבלת את עצמה, בתוך המסעדה, וגרמה לחורבן נורא. עשרים ואחד אנשים תמימים מצאו את מותם בפיגוע וחמישים ואחד נוספים נפצעו. כאשר הבין מה קרה, נמלט המבקש מן המקום לכיוון ביתו שבאום-אל-פאחם וניסה להסתיר את מעורבותו באירוע. כתשע שעות לאחר הפיגוע הנורא, הגיעו שוטרים לביתו של המבקש ועצרו אותו.

3.

המבקש הואשם בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של סיוע לרצח, סיוע לחבלה בכוונה מחמירה ובהסעת שוהה בלתי-חוקי. בית המשפט המחוזי זיכה את המערער מעבירת הסיוע לרצח ומעבירת הסיוע לחבלה בכוונה מחמירה, אך הרשיע אותו, בהתאם להוראת סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות על פי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), ובעבירה של חבלה ברשלנות על פי סעיף 341 לחוק. בנוסף, הרשיע בית המשפט המחוזי את המבקש בעבירה של הסעת שוהה בלתי חוקי, על פי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. בית המשפט המחוזי גזר על המבקש 12 שנות מאסר, מתוכן 10 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. העונש שהשית בית המשפט המחוזי על המערער בגין עבירת גרימת המוות ברשלנות היה גבוה מן העונש המכסימאלי הקבוע בחוק לעבירה אחת על הוראת הסעיף. בית המשפט המחוזי הצדיק את גזר דינו בכך שבעבירות המתה יש אפשרות לצבירת עונשים, בהתחשב במספר הקורבנות שגבו המעשים אשר בגינם הורשע הנאשם.

4.

בית המשפט העליון דחה את ערעור הנאשם על דעת כל חברי ההרכב. בעניין האפשרות לצבירת עונשים בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, ציין בית המשפט כי על פי הפסיקה "גם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, צבירת העונשים בהתחשב בריבוי קורבנות העבירה הינה אפשרית, אך עליה להיעשות בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה לגופו".

5.

המבקש עותר כי יתקיים דיון נוסף בשאלה אחת ויחידה שהיא – כדבריו – "האם ניתן וראוי לגזור עונשים מצטברים בגין התנהגות רשלנית". ואולם, כפי שציין בית המשפט העליון בפסק דינו, השאלה בדבר אפשרות צבירת העונשים בעבירה של גרימת מוות ברשלנות כבר נידונה והוכרעה בבית משפט זה (ראו: רע"פ 4157/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.10.2007)). שם צוין כי צבירת עונשים אכן תיתכן בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, תוך הדגשה כי "לא בכל מקרה שבו התנהגות רשלנית מצד הנאשם הביאה למותם של מספר אנשים, מוצדק יהיה להטיל עונשים נפרדים ומצטברים. לא תמיד נכון להתייחס באותו האופן, בהקשר הנדון, למעשה-המתה מכוון ולמעשה-המתה רשלני'". בית המשפט הלך בדרך זו אף במקרה הנוכחי. תנאי לקיום דיון נוסף על פי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הוא שתקבע הלכה חדשה בפסק הדין נשוא הבקשה. בענייננו, כאמור, לא קבע בית המשפט העליון בפסק דינו הלכה חדשה, כי אם יישם את ההלכה המגובשת היטב בפסיקתו. אין אפוא עילה לקיום הליך של דיון נוסף.

אשר על כן, הבקשה נדחית.