דנ"פ 7758/06 דניאל פינר נ. מדינת ישראל

בפניי עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"פ 3214/06 פינר נ' מדינת ישראל, שניתן ביום 10.9.2006 מפי השופט ד' חשין ובהסכמת השופטים ע' ארבל ו א' רובינשטיין .

בפסק הדין נשוא העתירה נדחה ערעורו של העותר על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ר' ברקאי ) מיום 4.4.2006 בגדרו הורשע העותר בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), ובביצוע עבירות בנשק - נשיאת נשק ונשיאת תחמושת שלא כדין, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין. על העותר נגזר עונש של שנתיים מאסר בפועל ושנה מאסר על תנאי. בפסק הדין שבו הורשע העותר נקבע כי ביום 16.6.2005, ערב יישומה של תכנית ההתנתקות, הגיע העותר למלון "מעוז הים" בגוש קטיף. בעת שהותו במלון החזיק המערער בנשק צה"לי מסוג עוזי וזאת בניגוד להרשאה שניתנה לו, שלפיה היה רשאי להשתמש בנשק אך למטרות של שמירה ביישוב תפוח ואבטחת הסעות. ביום 18.6.2005, לאחר שכמה יהודים מיושבי המלון תקפו פלסטיני תושב שכונת המואסי, החלו קבוצת היהודים שנכחה במקום וקבוצת פלסטינים לידות אבנים זו על זו. המערער הגיע לזירת האירוע כשברשותו עוזי ומחסנית ובשלב מסוים הוא נעמד וירה מספר יריות, חלקן באוויר וחלקן לעבר פלסטיני בשם נאצר ואפי (להלן: המתלונן ), שעמד במרחק עשרות מטרים ממנו. כתוצאה מירי זה נפגע המתלונן בירכו ונגרמה לו חבלה חמורה.

בערעור שהגיש לבית המשפט העליון תקף העותר את הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. העותר לא חלק על כך שירה מספר יריות אולם הוא טען כי לא הוכח שהמתלונן נפגע כלל מירי, וכן לא הוכח מאיזה נשק נפגע המתלונן ומי ירה בנשק זה. בהקשר זה טען העותר לקיומם של מחדלי חקירה שונים ולרשלנות בחקירת המתלונן. כן טען המערער כי לא התקיים אצלו היסוד הנפשי של כוונה מיוחדת הנדרש להרשעה בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. טענות נוספות של העותר נסבו על הרשעתו בעבירות הנשק. לטענתו חלה בעניינו ההגנה של טעות במצב הדברים הקבועה בסעיף 34יח לחוק העונשין, שכן הוא טעה לחשוב שתעודת ההרשאה לנשיאת נשק שברשותו אינה מוגבלת. זאת, בין היתר, משום שרשיון הנשק שלו נבדק פעמים רבות על ידי גורמים שונים, כאשר היה בידיו מחוץ ליישוב תפוח, ומעולם לא הוער לו על מגבלה כלשהי בתעודת ההרשאה. טענותיו של העותר נדחו בפסק הדין נשוא העתירה שבפניי. השופט ד' חשין קבע בפסק דינו כי אין מקום לחרוג בענייננו מההלכה הקובעת שערכאת הערעור תתערב רק לעיתים רחוקות בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. השופט ד' חשין ציין עוד כי ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי התבססו על עדויותיהם של עדים שונים, ובהם המתלונן, שראה את העותר מכוון נשק לעברו, עדים שראו את העותר יורה לעבר המתלונן והרופא שטיפל במתלונן בבית החולים. בממצאים עובדתיים אלה לא מצא, כאמור, השופט ד' חשין עילה להתערב. כן דחה השופט ד' חשין את טענות העותר כי לא התקיים בו היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, ואף דחה את טענת ההגנה העצמית שהציג העותר. נוסף על כך, קבע השופט ד' חשין כי אין מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי, לפיה אין במחדלי החקירה, שאכן התקיימו במקרה דנן, כדי להביא לזיכויו של המערער. אף טענתו של העותר באשר לתחולתה של הגנת טעות במצב הדברים, בכל הנוגע לעבירות הנשק, נדחתה, משום שנוסח תעודת ההרשאה של העותר לנשיאת נשק הבהיר מפורשות את המגבלות שהוטלו עליו.

בעתירה שלפניי מעלה העותר טענות שונות, המופנות רובן ככולן נגד פסק דינו של בית המחוזי ותוקפות ממצאים עובדתיים שונים שנקבעו בו, ובכלל זה ממצאים הנוגעים לכוונותיו בעת ביצוע הירי ולאופן פציעתו של המתלונן. העותר מוסיף וטוען כי בית המשפט העליון התעלם בפסק דינו מטענות שונות שהעלה ביחס לפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לאחר שבחנתי את טענותיו של העותר הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות, כיוון שלא התקיימו התנאים המוקדמים לעריכת דיון נוסף, הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

בפסק דינו של בית המשפט העליון, שבגינו הוגשה העתירה שבפניי, לא נפסקה כל הלכה הסותרת הלכה קודמת, או הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה מצדיקה את קיומו של דיון נוסף, כנדרש בהתאם להוראות סעיף 30(ב) הנ"ל; ואף בא-כוח העותר עצמו אינו טוען לכך. מעיון בעתירה נראה כי בא-כוח העותר סבור כי האפשרות לעתור לקיומו של דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה נועדה להקנות לו הזדמנות נוספת לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אולם לא כך הם פני הדברים. ההליך של דיון נוסף הוא הליך ייחודי ונדיר שתכליתו לבחון בחינה נוספת הלכות חדשות, קשות או חשובות שיצאו תחת ידיו של בית משפט זה או הלכות העומדות בסתירה להלכות קודמות שנפסקו. לפיכך, ברי כי פסק דין בו לא נקבעה הלכה כלשהי איננו מצדיק קיומו של דיון נוסף.

אשר על כן, העתירה נדחית.