דנ"פ 8320/00 אדם אשואל נ. מדינת ישראל

1.ענינו של ערר זה בחלופת מעצר ואף שבערר עצמו נאמר, כי: "לא היה מקום להורות על מעצרו עד לתום הליכים המשפטיים אלא ניתן היה להסתפק בחלופות מעצר בתנאים שיקבע בית המשפט", נטען בהמשך הערר ובטיעון בעל-פה להעדר ראיות לכאורה. על כן, אתייחס גם לטענה זו.

נגד העורר הוגש כתב אישום בו הוא מואשם בהתקהלות אסורה, התפרעות אסורה, סיכון חיי אדם במזיד והיזק בזדון. עבירות אלה מיוחסות לו על רקע אירועים שאירעו במסגרת התפרעות שהתחוללה במדינה בעיקר בחודש אוקטובר, של אנשים מקרב המגזר הערבי ומקרב המגזר היהודי. ההתפרעויות בהן מדובר אירעו בצומת רמת-ישי, מקום מרכזי בתוככי מדינת ישראל, בליל יום כיפור כאשר נחסמו כבישים, הושלכו אבנים על רכבים חולפים ואף נעצרו על ידי המתפרעים כלי רכב חולפים לשם בירור זהות הנוסעים וכאשר התברר שהם ערבים, יידו המתפרעים אבנים לעבר כלי הרכב. לטענת התביעה בכתב האישום בוצעו המעשים כנקמה מצד המתפרעים היהודים בערבים, על רקע מעשי מתפרעים ערבים ביהודים.

2.אין ספק שהמעשים הם קשים וחמורים ומעבר לכך שהם מסכנים חיי אדם בשעת אירועם, יש בהם פוטנציאל של התלקחות קשה של אירועי דמים בין יהודים וערבים אזרחי ישראל. תופעה כזו לא ידענו כמותה מזה שנים ויש לבולמה ולעוקרה משורש בעודנה באיבה, משום התוצאות הרות האסון שהיא טומנת בחובה. העבירות מקימות עילת מעצר וכך גם הראיות הלכאוריות הדרושות בהליך של מעצר עד תום ההליכים.

3.שתי שאלות עולות בענייננו. האחת, עוצמתן של הראיות הלכאוריות, אשר - כפי שנקבע לא אחת - ככל שהן חלשות יותר, על אף קיומן, מהוות הן טעם אותו ראוי לשקול לעניין חלופת מעצר. השניה, גילו הצעיר של העורר. אשר לשאלה הראשונה יש לבחון את עוצמתן של הראיות לכאורה ככל שהן מתייחסות להשתתפותו הפעילה והממשית של העורר במעשים הנלוזים שנעשו, מעבר להימצאותו במקום והיותו חלק מהחבורה המתפרעת.

4.ארבעת מתוך אחד עשר מהמשתתפים שנתפסו, קושרים - בצורה זו או אחרת - את העורר לאותם מעשים. האחרים אינם מזכירים אותו כמי שהיה פעיל במעשים עצמם.

עד כה הוגשו מספר כתבי אישום. שנים מהנאשמים נעצרו, ביניהם העורר ושניים שוחררו בהיותם קטינים. העורר היה בעת האירוע בן 18 שנים פחות 10 ימים. אין לו עבר פלילי. הוא סיים 11 שנות לימוד ועמד בפני התייצבות לשירות צבאי, ימים ספורים לאחר שנעצר בתיק זה. משפחתו נורמטיבית, סבתו חברת קיבוץ. הסניגורית מציעה חלופת מעצר בבית הוריו או בבית סבתו בקיבוץ רמות מנשה.

נראה לי כי לאור היות העורר קטין בעת ביצוע המעשה ולאור חולשתן של הראיות הלכאוריות שאכן קיימות, ראוי שתשקל חלופה מתאימה שתרחיק את העורר מן הרחוב ותבטיח זאת באופן נאות.

הערר מתקבל במובן זה שאם תמצא חלופה כזו ישוחרר העורר ממעצר בתנאים שיקבעו. למטרה זו מוחזר התיק לבית המשפט המחוזי.