דנ"פ 8748/07 מחמוד סאטל נ. מדינת ישראל

בפניי עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים א' א' לוי , ס' ג'ובראן ו י' אלון ) מיום 8.10.07, שבגדרו נדחה ערעור שהגיש העותר על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שבו נגזר עליו עונש של 36 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשים מאסר על תנאי, לאחר שהורשע על-פי הודאתו בעבירות רבות של תווך בסם מסוכן לפי סעיפים 14 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973. מהודאתו של העותר בפני בית המשפט המחוזי עולה כי פעל במשך כשנה לשם תווך להפצת סם מסוכן עבור אחרים באזור יפו.

בערעור שהגיש לבית משפט זה טען העותר כי העונש שהוטל על ידי בית המשפט המחוזי היה חמור יתר על המידה. בהקשר זה טען העותר, בין היתר, כי מאז הגשת כתב האישום נגדו הוא היה עצור במשך 19 חודשים ולאחר מכן היה נתון במעצר בית במשך כשנה; כי הוא נטל חלק בתהליך משמעותי של גמילה מסמים מסוכנים; כי נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הן קשות ביותר; כי נאשם אחר בפרשה (שלטענת העותר חלקו בפרשה היה דומה לשלו) נדון ל-6 חודשי עבודות שירות; וכי לא ניתן משקל להמלצת שירות המבחן להימנע מכליאתו מאחורי סורג ובריח.

בפסק הדין שניתן בערעורו של העותר לא מצא בית משפט זה עילה להתערב בעונש שהוטל עליו. בית המשפט ציין כי העותר נמנה על קבוצה מאורגנת היטב שפעלה בתחום הסחר בסם מסוכן, ושהוא עשה זאת כעניין שבשגרה תמורת שכר חודשי ששולם לו. עוד הוסיף בית המשפט כי עניינו של העותר שונה מזה של הנאשם האחר אליו ביקש העותר להשוות את עצמו, שכן הלה הוא אדם צעיר שניתק את עצמו מהחבורה העבריינית והעבירות אותן ביצע נמשכו כחודש בלבד. בית המשפט דחה, אפוא, את ערעורו של העותר על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, ומכאן העתירה לדיון נוסף שבפניי.

בעתירתו שב העותר ומעלה טענות בנוגע לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות, ולכך שהוא גילה מוטיבציה עזה והתמדה בתהליך השיקום והגמילה שלו מסמים. כן מעלה העותר טענות בנוגע להתעלמות בית המשפט מהמלצתו של שירות המבחן בעניינו ולהבחנה בין העונש שהוטל עליו לעונש שהוטל על אותו נאשם אחר בפרשה, אליו ביקש העותר להשוות את עצמו. לטענת העותר, בכך שבית משפט זה סירב להיעתר לבקשת שירות המבחן לדחות את הדיון בשישה חודשים כדי לגבש המלצה בעניינו ולבחון את האפשרות של הטלת צו מבחן, נפגעה זכות הערעור שלו; שכן נמנעה ממנו האפשרות לנסות ולשכנע את בית המשפט להטיל עליו אמצעי ענישה חמורים פחות. כן טוען העותר כי בכך שבית המשפט דחה את ערעורו הוא התעלם, למעשה, מהסדר הטיעון שגובש בעניינו, שבגדרו - כך טוען העותר - אמור היה להינתן משקל מכריע להמלצות שירות המבחן בעניינו.

דין העתירה לדיון נוסף להידחות. פסק הדין נשוא העתירה אינו קובע הלכה כלשהי ובוודאי לא הלכה שטמונים בה חשיבות, קשיות או חידוש. פסק הדין נשוא העתירה אף אינו סותר הלכות קודמות של בית משפט זה. טענותיו של העותר מוגבלות כולן לנסיבות האישיות הפרטניות והינן טענות ערעוריות מובהקות. כמובן, שעצם אי קבלתה של המלצת שירות המבחן בעניינו של העותר אינה עילה לדיון נוסף. סיכומו של דבר, ברי כי אין מתקיימים בענייננו התנאים הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לקיום דיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון.

אשר על כן, העתירה נדחית. ממילא מתייתרת גם בקשת העותר לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו.