פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"פ
8778/12
לפני:
כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור
המבקש:
חוסם עווד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לדיון נוסף על פסק דינו של בית
המשפט העליון ב-ע"פ 8056/10 מיום 19.11.2012 שניתן על ידי כב' השופטים ע'
ארבל, נ' הנדל ו-י' עמית
בשם המבקש:
עו"ד מ. מויס
החלטה
1.
לפניי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה ב-ע"פ 8056/10 שניתן מפי השופט י' עמית, בהסכמת השופטים ע' ארבל ו-נ' הנדל. בפסק הדין נדחה ערעורו של המבקש על הרשעתו באונס.
2.
הרשעת המבקש התבססה על ראיית DNA כראיה עיקרית. בבקשה שלפניי טוען המבקש, כי הגיעה השעה שבית המשפט יתן הלכה מנחה לגבי משמעותה של ראיית DNA ולגבי המשקל שיש ליתן לה ואפשרות ההרשעה על יסודה בלבד, גם שעה שהיא נסתרת מתוך יתר הראיות שהוגשו או גם שעה שאין כל גרסה מפי קורבן העבירה. ניסוח השאלה העקרונית מכוון לטענת המבקש, כי ראיית ה DNA
במקרה דנן אינה מתיישבת עם הגרסה העובדתית של המתלוננת.
3.
דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבות. כידוע, דיון נוסף נועד לנושאים בעלי חשיבות משפטית, במקרים בהם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת, או כאשר ההלכה שנפסקה ראויה לדיון נוסף, מפאת חשיבותה, קשיותה או החידוש הטמון בה (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984).
4.
המבקש מנסה לשוות לפסק הדין נופך חדשני, אך אין הדבר כך; בית המשפט לא חידש הלכה בנוגע לראיות DNA ולא סתר הלכה קיימת, נהפוך הוא: בפסק הדין דווקא נזכרה הלכה שנדונה רק לפני זמן קצר בעניין ראיית DNA (ע"פ 149/12 אלמליח נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.9.2011)). בניגוד לרושם העולה מן הבקשה, פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובעקבותיו פסק הדין בערעור, לא נסמכו על ראיית ה DNA
לבדה; לראיה זו הצטרפה גרסת המתלוננת, שעל אף הקשיים בה, נמצאו אלמנטים רבים המאששים אותה, וביניהם: היעלמותה של המתלוננת והימצאותה כעבור שעות ארוכות משוטטת ביום חורף בשעה 5:00 לפנות בוקר בכביש עכו-צפת; מצבה הנפשי הקשה; סימני חדירה לאיבר מינה; טענתה כי נאנסה על ידי גברים ערבים (נמצא DNA
של המבקש ושל גבר ערבי נוסף); טענתה כי הובאה לצימר בשזור וגרסת המבקש כי היה בצימר בשזור באותו לילה, ושפך את זרעו; וכן, גרסת המתלוננת כי מי שאנס אותה התקשר קודם לכן לבעל הצימר, מה שעולה בקנה אחד עם גרסאות בעל הצימר והמבקש כי התקיימה שיחה ביניהם.
לראיית ה- DNA ולגרסתה של המתלוננת נוספו גם איכוני שיחות הפלאפון של המבקש שמיקמו אותו באזור זירת אירועי האונס; דחיית גרסת המבקש לפיה היה עם חברתו בצימר בליל האירוע נשוא כתב האישום, משלא הביא את חברתו לעדות ומשלא מסר את פרטיה; ולבסוף, גרסתו הכבושה של המבקש שנמסרה באופן חלקי רק בתגובתו לכתב האישום.
5.
המעיין בפסק הדין לא ימצא בו הלכה אלא ניתוח עובדתי. עיון בבקשה מגלה כי טענות המבקש במסגרת הבקשה לקיום דיון נוסף הן טענות ערעוריות מובהקות. המבקש מגלה דעתו בעניין בסוף הבקשה, באמרו: "גם מאחורי הליך של דיון נוסף קיימת שאיפה לשנות תוצאה שניתנה בערעור". לא לכך נועד ההליך של דיון נוסף.
6.
לא נמצאה עילה לקיום דיון נוסף, ולפיכך הבקשה נדחית.
המשנָה לנשיא
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
12087780_C01.doc
רכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il