דנ"פ 9209/06 ויטלי אברמוב נ. מדינת ישראל

בית המשפט המחוזי הרשיע את העותר בעבירת רצח. בית המשפט העליון אישר – פה אחד – את ההרשעה (ע"פ 10082/04 אברמוב נ' מדינת ישראל – הנשיא א' ברק, השופט א' רובינשטיין והשופט ד' חשין). העותר סבור כי יש מקום לקיים דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון.

פסק-הדין של בית המשפט העליון ארוך ומפורט. בית המשפט סקר את השתלשלות המריבה שהובילה לדקירתו של המנוח על-ידי העותר – שש דקירות-סכין – ודן במחלוקות העובדתיות שהתגלעו. על יסוד הממצאים שנקבעו והמסקנות שהוסקו, הכריע בית המשפט בטענות השונות שהעלה העותר, שעיקרן טענת הגנה עצמית, קינטור ואי-התקיימות רכיבי ההכנה וההחלטה להמית; בית המשפט מנה ובחן בדקדקנות בעיות מסוימות שנתגלו במהלך חקירת האירוע – ונתן להן משקל כפי שראה לנכון בנסיבות המקרה. בית המשפט הביא בחשבון גם את העובדה שלא כל נסיבותיה של הקטטה הקטלנית התבררו. בסופו של יום, כאמור, אישר בית המשפט העליון את הרשעתו של המערער בעבירת רצח.

פסק-דין זה הוא העומד ביסוד העתירה לדיון נוסף שבפני. עיינתי בטענותיו של העותר, ובאתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. מסגרת הדיון הנוסף לא נועדה לשמש במה לערעור נוסף. מסגרת זו שמורה למקרים נדירים ויוצאי-דופן, שבהם מתקיימים תנאיו של סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאמור: מקרים שבהם "... ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין יש... מקום לדיון נוסף". המקרה שבפנינו אינו נכלל במסגרת המקרים הללו. טענותיו של העותר נבחנו בפרוטרוט על-ידי בית המשפט העליון. העותר שב ומעלה טענות – ובכלל זה טענות עובדתיות – שנדחו זה מכבר. גם הטענות בדבר קשיים שהתגלו בחקירה ובדבר עמימות השורה על פרטים מסוימים זכו להתייחסות מפורשת ומפורטת, ולא נמצא כי יש בהן, בנסיבות העניין, כדי לחתור תחת המסקנה המרשיעה. העיקר הוא, שפסק-דינו של בית המשפט העליון לא שינה הלכות ולא ביקש לשנות הלכות. אדרבא, בית המשפט הסתמך בקביעותיו על פסקי-דין רבים שיצאו מתחת ידיו של בית משפט זה בעבר, ובכל הנוגע לשאלת המבחן האובייקטיבי לקינטור, הודגש כי נושא זה אינו מתעורר בענייננו שכן ממילא לא מתקיים קינטור לפי המבחן הסובייקטיבי.

העתירה נדחית.