דנ"פ 9482/06 דוד גולה נ. מדינת ישראל

במהלך נהיגה ברכבו פגע העותר בשולמית ויצמן ז"ל, וגרם למותה. הוא עצר את הרכב במרחק-מה ממקום התאונה, בדק את הנזק שנגרם לרכב ואז המשיך בנסיעה, נטש את הרכב ונמלט מהמקום. הוא הורשע בעבירות שונות, ובהן, עבירה של הפקרה לאחר פגיעה (סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961). בית המשפט העליון (השופטות מ' נאור, ע' ארבל וא' חיות), בפסק-דינו בע"פ 1977/05, אישר את ההרשעה לרבות בעבירת ההפקרה. העותר סבור כי קביעותיו של בית משפט זה בעניין עבירת ההפקרה מצדיקות קיומו של דיון נוסף.

עיינתי בטענות העותר ולא מצאתי לנכון להורות על דיון נוסף כבקשתו. הסוגיה העיקרית המתעוררת בענייננו ביחס לעבירת ההפקרה הינה אם ניתן להרשיע בעבירה זו מקום בו קורבן התאונה נפטר באורח מיידי כך שלא ניתן היה להושיט לו עזרה. בית המשפט סקר בפסק-דינו את קורותיה של עבירת ההפקרה ואת תכליותיה, כמו-גם את הפסיקה הקודמת שממנה עולה כי תמיד מוטלת חובה על הנהג הפוגע לבדוק, באופן אישי, את מצבו של הנפגע – שמא ניתן לסייע לו. בית המשפט העליון הוסיף בפסק-דינו נדבך נוסף, לאמור: אפשרות לעגן את חובתו האמורה של הנהג הפוגע בדיני הניסיון. בית המשפט הסביר כי בנסיבות כגון דא ניתן לייחס לנהג הפוגע ניסיון מושלם לבצע את העבירה, כאשר השלמת העבירה לא היתה אפשרית בשל נסיבות שאינן תלויות בו; מבחינת העונש, הבהיר בית המשפט כי ניתן לחייב את מי שהורשע בניסיון בעונש זהה לעונשו של מי שביצע את העבירה המושלמת, וציין: "ספק בעיני אם ראוי יהיה ליתן משקל עצמאי לעובדה כי בסופו של דבר הסתבר שהנפגע בתאונה נפטר על-אתר ולא שרד את הפגיעה הקשה, בהינתן שהנהג עצמו נמלט מן המקום מבלי לבדוק כלל את מצבו". על יסוד אמות המידה שהותוו, ולאחר שבחן את הראיות ובא לכלל מסקנה כי אין להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה קורבן התאונה לא נפטרה על אתר נותרה בחיים זמן-מה לאחר התאונה, מצא בית המשפט העליון כי יש להרשיע את העותר בעבירת ההפקרה.

העותר סבור כי קביעתו של בית משפט זה ביחס לאפשרות להרשיע בעבירה של ניסיון להפקרה, והתוויית "מבחן סובייקטיבי" בכל הנוגע לאפשרות להושיט עזרה לנפגע, מצריכים בירור נוסף בפני הרכב מורחב של בית משפט זה. לא שוכנעתי בכך. בית המשפט העליון בפסק-דינו נסמך בראש ובראשונה על פסיקה קודמת, עקבית, של בית משפט זה, ביחס לעבירת ההפקרה. בית המשפט הוסיף קביעות בעלות חשיבות ביחס לאפשרות להרשיע במקרים מתאימים בעבירה של ניסיון להפקרה, אולם יש לציין כי בענייננו, המסקנה העובדתית היתה שקורבן התאונה לא נפטרה באופן מיידי, והמערער הורשע בעבירה המושלמת. בנסיבות אלה, יש ליתן משנה תוקף לכלל הרגיל שלפיו בית-המשפט העליון מכריע בהרכב שלושה, ועל פסיקתו אין ערעור (דנ"א 4813/04 מקדונלד נ' אלוניאל בע"מ (טרם פורסם)). טענותיו (הלקוניות) של העותר אינן מסמנות את המקרה הזה כאחד מאותם מקרים יוצאי-דופן ונדירים שבהם יוענק דיון נוסף.

העתירה נדחית.