החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

דנ"פ 98/08 פלוני נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העותר ביקש דיון נוסף בפסק דין שתיחם את הרשעתו בעבירות מין במשפחה לעבירות שטרם התיישנו, אך השאיר את העונש על כנו. בית המשפט העליון קבע כי פסק הדין לא יצר הלכה חדשה ולכן אין עילה לדיון נוסף לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט. הבקשה נדחתה.

העובדות

העותר הורשע בעבירות מין במשפחה. לאחר הרשעתו נמצא כי הגשת אישורו של היועץ המשפטי לממשלה לחריגה מתקופת ההתיישנות נעשתה באיחור ניכר. בית המשפט העליון קבע כי ההרשעה תוגבל לעבירות שטרם התיישנו, אך לא שינה מן העונש.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום לקיים דיון נוסף בפסק הדין שקבע כי הרשעה בעבירות מין במשפחה תוגבל לעבירות שטרם התיישנו, מבלי להפחית מן העונש?
  2. 2.האם יש לאפשר לעותר להשמיע מחדש טיעונים לעונש בבית המשפט המחוזי לאחר תיחום תקופת ההרשעה?

הלכות

  1. 1

    משך הזמן שבו בוצעו המעשים מהווה שיקול רלבנטי לענישה, אך בנסיבות חומרתם הרבה אין מקום להפחית מן העונש בשל קיצור תקופת ההרשעה.

    ״בית המשפט הכיר כמובן בכך שמשך הזמן שבו בוצעו המעשים מהווה שיקול רלבנטי לענישה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    פסק הדין לא קבע הלכה חדשה, ולכן לא מתקיימים התנאים לדיון נוסף לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט.

    ״בית המשפט העליון, בפסק-הדין נשוא העתירה שבפני, לא קבע הלכה חדשה, ועל כן לא מתקיימים במקרה זה התנאים הקבועים בסעיף 30(ב)״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • דיון נוסף
  • עבירות מין במשפחה
  • התיישנות
  • עונש
  • הרשעה
  • הלכה חדשה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

דנ"פ 98/08

בפני:

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין

העותר:

פלוני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דין של בית-המשפט העליון מיום

28.8.07 בע"פ 5104/05 שניתן על-ידי כבוד השופטים א' א' לוי, ע' ארבל וא'

רובינשטיין

בשם העותר: לעצמו

החלטה

בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של העותר שבפני, במובן זה שנקבע כי הרשעתו בעבירות מין במשפחה תוגבל לעבירות שטרם התיישנו – זאת לאור האיחור הניכר בהגשת אישורו של היועץ המשפטי לממשלה לחריגה מתקופת ההתיישנות הקבועה בדין. עם זאת, בית המשפט העליון החליט, בדעת רוב, כי בנסיבות העניין ולאור חומרת המעשים של העותר אין לשנות מן העונש שנגזר עליו. דעת המיעוט סברה כי יש להחזיר את הדיון לערכאה המבררת על-מנת שתשקול שוב את סוגיית העונש. העותר מבקש לקיים דיון נוסף בפסק-הדין, שכן לדידו יש לאפשר לו לשוב ולהשמיע את טיעוניו לעונש בפני בית המשפט המחוזי, זאת לאחר שתקופת ההרשעה תוחמה כאמור בגין התיישנות.

בית המשפט העליון, בפסק-הדין נשוא העתירה שבפני, לא קבע הלכה חדשה, ועל כן לא מתקיימים במקרה זה התנאים הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בית המשפט הכיר כמובן בכך שמשך הזמן שבו בוצעו המעשים מהווה שיקול רלבנטי לענישה, אולם בנסיבות המקרה הזה, שעל חומרתן הרבה עמד בית המשפט בלשון ברורה ונכוחה, נמצא כי אין מקום להפחית בעונש שנגזר על העותר גם בהינתן קיצור תקופת ההרשעה. מסקנה זו אינה מקימה עילה לדיון נוסף.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתנה היום, ז' בשבט התשס"ח

(14.1.08).

המשנה-לנשיאה

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

הלכות

  1. 1משך הזמן שבו בוצעו המעשים מהווה שיקול רלבנטי לענישה, אך בנסיבות חומרתם הרבה אין מקום להפחית מן העונש בשל קיצור תקופת ההרשעה.
  2. 2פסק הדין לא קבע הלכה חדשה, ולכן לא מתקיימים התנאים לדיון נוסף לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט.