פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
המ"ע
14420-10-24
לפני:
כבוד השופט
עופר
גרוסקופף
המבקשת:
מדינת ישראל
נגד
המשיב:
פלוני
בקשה להארכת מעצר ראשונה מעבר
לשישה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים),
התשנ"ו-1996,
בצירוף סעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971
תאריך הישיבה:
כ"ז
בתשרי התשפ"ה (29.10.2024)
בשם המבקשת:
עו"ד ליאת
יונניאן
בשם המשיבים:
עו"ד ווליד כבוב
החלטה
לפניי בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב, קטין בן 17 אשר מצבו הנפשי מצוי בהליך בחינה, מעבר לשישה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, בצירוף סעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער).
1.ביום 29.10.2024 נערך דיון בבקשה, ובמהלכו הועלו על ידי בא-כוח המשיב טענות קשות לפיהן המשיב מוחזק בתא מעצר אחד עם לב"חים בגירים תושבי עזה, הנוהגים כלפיו באלימות. לנוכח זאת, הוריתי לפרקליטות לבחון את הטענות האמורות מול שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס), ולאחר מכן להגיש לבית המשפט את התייחסותו לדברים.
2.בתגובת שב"ס, שהוצגה כאמור על ידי הפרקליטות, נמסר כי המשיב מוחזק עתה בבית הסוהר מגידו, באגף המיועד לקטינים בלבד. אומנם הוא עבר מספר תאים במהלך מעצרו, אך "כעת הוא שוהה עם קטינים נוספים תושבי איו"ש ותושבי ישראל" (פסקה 2 לתגובת הפרקליטות). כן הובהר על ידי שב"ס כי "לב"חים תושבי רצועת עזה מוחזקים בנפרד מעצורים בסטטוס אחר משלהם וממילא אינם מוחזקים במתקן הכליאה מגידו". בנוסף, נמסר כי לנוכח טענות המשיב לפיהן שותפיו לתא תקפו אותו, הוא נבדק עוד ביום 8.10.24 על ידי רופא היחידה, אשר לא הבחין בסימנים התומכים בטענות אלה. כן נערכה בדיקה עם שותפיו של המשיב לתא, אשר גם היא לא הניבה ממצאים. בכל מקרה, החליטו גורמי הכליאה, ליתר ביטחון, להעביר את המשיב לתא אחר. בעקבות הדיון שהתקיים בתיק זה, נערכה למשיב בדיקה נוספת ביום 29.10.24 אצל רופא היחידה, במסגרתה שלל קיומה של בעיה רפואית, וציין כי הוא חש בטוב.
3.על רקע הטענות החמורות שהועלו, אחזור ואבהיר את המובן מאליו: על שב"ס לתת את הדעת לכך, שגם מעבר למגבלות הקבועות בחוק לעניין החזקת קטינים במעצר ובמאסר (ראו סעיפים 13 ו-34ב לחוק הנוער; סעיף 9 לפקודת הנציבות 04.08.00 "החזקת קטינים במעצר/ במאסר"), יש למזער ככל הניתן את המגע בין כלואים קטינים לבין כלואים בגירים, לא כל שכן כאלה שאינם כלואים ישראלים. בוודאי שיש לשלול מכל וכל מצב בו קטינים ישראלים ישהו באותו תא עם לוחמים בלתי חוקיים תושבי עזה או עם עצירים מנהליים בגירים תושבי איו"ש (השוו: רעב"ס 14803-10-24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (13.10.2024) (להלן: עניין פלוני). כן ראו: סעיף 10 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1973; פקודת הנציבות 03.02.00 "כללים ביחס לאסירים ביטחוניים"). כידוע, לנוכח המאפיינים השונים בין קבוצות כלואים כאלה ואחרות, והמסוכנות הנלווית אליהם, וכן בשל תנאי הכליאה השונים המוטלים עליהם, הרי שעירוב בין כלואים מקבוצות שונות עשוי להוביל לתוצאות בלתי רצויות בעליל. בין היתר, קיים חשש כי כלואים בעלי השתייכות ארגונית ואידיאולוגיה קיצונית ישפיעו לרעה על כלואים שאינם משויכים ארגונית. חשש זה מתגבר כאשר מדובר בכלואים תושבי או אזרחי ישראל, ומקל וחומר, כאשר מדובר בכלואים ישראלים קטינים. באופן כללי, הפרדה בין כלואים ישראלים לכאלה שאינם ישראלים חשובה מפני שכלואים ישראלים עתידים, בסופו של דבר, להשתחרר ולחזור לחיים במדינת ישראל – כך שישנו אינטרס ממשי כי אותם כלואים לא יחברו לגורמים אשר עלולים להעמיק את תפיסותיהם המסוכנות (השוו רע"ב 5754/15 חטיב נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 46 (2.7.2017); עניין פלוני, בפסקה 9). יתר על כן, תיתכן השפעה לרעה, ואף ניצול, מצד כלואים בגירים נגד כלואים קטינים. ואכן, במקרה בו עסקינן, לצד החשש מהשפעה אידיאולוגית שלילית, הועלו טענות, שלא התבררו עד תום, כי שותפיו של המשיב לתא נקטו נגדו באלימות קשה. לפיכך, מעבר לאינטרס הכללי בהפרדה, ככל המתאפשר, בין האוכלוסיות השונות השוהות בבתי הסוהר, יש להקפיד הקפדה יתרה בעניינם של כלואים קטינים, ולשמור היטב על הכללים המיועדים להפרידם מאוכלוסיית הבגירים – לא כל שכן כאלה היוצרים סיכון מוגבר עבורם.
4.בחזרה לענייננו, בהינתן תגובת השב"ס, ומתוך הנחה כי המשיב שוהה עתה, ויוסיף לשהות גם בעתיד, בתנאי כליאה עם קטינים אחרים שמאפייניהם דומים לשלו, אפנה לדון בבקשת הארכת המעצר גופה. מדובר, כאמור לעיל, בבקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לשישה חודשים. נגד המשיב הוגש ביום 21.4.2024 כתב אישום בבית המשפט המחוזי לנוער בחיפה, המייחס לו ביצוע מעשה טרור של ניסיון לרצח. בהינתן מהות וחומרת העבירה המיוחסת למשיב, ומאחר שלא הוצגה בעת הזו חלופת מעצר מתאימה היכולה לאיין את מסוכנותו, איני רואה אפשרות אחרת מלבד להורות על המשך מעצרו של המשיב ב-45 ימים נוספים. זאת, אף בשים לב לכך שהמשיב ביצע את המעשים המיוחסים לו בהיותו בן כ-16 שנים בלבד, ובהינתן הבירור המתנהל ביחס למצבו הנפשי. אין צורך לומר, כי מוטלת על שב"ס החובה להבטיח את שלומו ובריאותו של המשיב, ולנקוט בצעדים הנדרשים לשם כך. חזקה על גורמי שב"ס, איפוא, כי ימשיכו לעקוב אחר מצבו הבריאותי והנפשי של המשיב, וינקטו בפעולות הדרושות במידת הצורך.
בנוסף, בשל החששות שהועלו בנוגע למצבו הבריאותי והנפשי של המשיב, ומבלי שיהא בכך כדי לנקוט עמדה לגופם של דברים, מצאתי לנכון להדגיש כי יש לעשות את כל המאמצים הנדרשים על מנת להגיש את חוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו של המשיב בהקדם, ובהתאם לאמור בהחלטות בית המשפט קמא – ולכל המאוחר עד לדיון הקרוב שקבוע בעניינו של המשיב בבית המשפט קמא. לאחר הגשת חוות הדעת האמורה, והשלמת הכנת תסקיר שירות המבחן, בית המשפט קמא יקיים דיון ויבחן לפי מיטב שיקול דעתו את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר טיפולית מתאימה (ויש לקוות כי ימצא למשיב בהקדם מקום בחלופה שכזו). במסגרת זאת, בית המשפט יביא בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים, לרבות גילו של המשיב ומצבו הבריאותי והנפשי, וכן את הצפי לסיום ניהול ההליכים המשפטיים בעניינו. מכלול טענות הצדדים שמורות להם.
לנוכח האמור לעיל, מעצרו של המשיב יוארך החל מיום 21.10.24 ב-45 ימים נוספים, או עד למתן החלטה אחרת בתפ"ח 47458-04-24 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מביניהם.
ניתן היום, ב'
בחשון התשפ"ה (3.11.2024).
עופר גרוסקופף
שופט