המ"ע 32755-10-24 המ"ע 32755-10-24

1.לפניי בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), למשך 90 ימים. זוהי הבקשה השש-עשרה, מסוג זה, בעניינו של המשיב, המצוי מזה כארבע וחצי שנים במעצר מאחורי סורג ובריח.

2.נגד המשיב הוגש, ביום 11.6.2020, כתב אישום אשר ייחס לו ביצוע של עבירת רצח בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ושל עבירת פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 יחד עם סעיף 335 לחוק העונשין. על פי כתב האישום, אשר תוקן בשלישית ביום 5.3.2023, במשך תקופה שאיננה ידועה למבקשת, ומסיבה שאיננה ידועה למבקשת, שקל המשיב בדעתו להביא למותן של בת-זוגו, אמו ואחותו. ביום 16.5.2020, עת שהו המשיב ובת-זוגו בדירתו של המשיב שברמת-גן, חנק המשיב למוות את בת-זוגו. לאחר מכן, כאשר הגיעה אמו לדירה, תקף אותה המשיב באמצעות סכין וגרם לה לחבלות בפניה ובפלג גופה העליון.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום המקורי, ביום 11.6.2020, הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (השופטת מ' בן ארי) על מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת, וביום 14.7.2020 הורה בית המשפט, בהסכמתו של המשיב, על מעצרו עד לתום ההליכים כנגדו, מאחורי סורג ובריח. מאז מעצרו של המשיב ועד היום הוגשו, כאמור, חמש-עשרה בקשות להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, על פי סעיף 62 לחוק המעצרים, אשר התקבלו, כולן, בהסכמת המשיב. הבקשה שפניי הינה, כאמור, הבקשה השש-עשרה להארכת מעצרו של המשיב, והראשונה אשר המשיב מתנגד לקבלתה.

4.נכון למועד זה, כפי שעולה מן הבקשה ומן הדיון שהתקיים בפניי ביום 3.11.2024 (להלן: הדיון), הסתיימה פרשת התביעה במסגרת התיק העיקרי (תפ"ח 28513-06-20). כעת, צפויה להישמע עדותה של מומחית מטעם הפסיכיאטר המחוזי ביום 2.12.2024, ופרשת ההגנה צפויה להתחיל ביום 23.12.2024.

5.במהלך הדיון שהתקיים בפניי, לא התנגד למעשה המשיב לקבלתה של הבקשה. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בעתירת המשיב כי יחד עם קבלתה של הבקשה תינתן החלטה בדבר קבלת תסקיר מעצר משירות המבחן, ביחס למשיב, שיאפשר לבית המשפט קמא לשקול חלופת מעצר.

עמדתו של המשיב הייתה כי בחלוף פרק זמן כה ארוך, ומשברי שההליך בעניינו אינו צפוי להסתיים בתקופת הארכה המבוקשת, מן הדין לשקול חלופת מעצר ולצורך זה להיעזר גם בתסקיר מאת שירות המבחן.

עמדתה של המבקשת, לעומת זאת, הינה שחומרתם המופלגת של המעשים והעבירות המיוחסים למשיב, יש בה כדי להמשיך ולבסס מסקנה לפיה אין מקום ואין טעם בתסקיר מעצר, שכן ברי כי לא תמצא חלופה שיהיה בה כדי להפחית במידה הנדרשת את מסוכנותו הגבוהה של המשיב.

6.יצוין כי הצדדים גם טענו ארוכות בפניי לעניין זהות הגורם להתארכות ההליכים בתיק העיקרי. הואיל ולא השתכנעתי שהעיכוב בהליכים נובע ממעשה מכוון של מי מהצדדים, לא ראיתי, בנסיבות העניין דנן, משקל של ממש בטיעונים אלו ולכן גם אמנע מלהתייחס אליהם.

דיון והכרעה

7.על פי ההלכה הפסוקה, במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו החוקתית של הנאשם לחירות, לבין הצורך לשמור על האינטרס הציבורי מפני מסוכנתו של הנאשם והצורך להגן על ההליך הפלילי מפני אפשרות הימלטותו של הנאשם או מפני האפשרות שיגרום לשיבוש הליכי המשפט. ככל שההליך המשפטי מתארך כך גוברת הפגיעה בחירותו של הנאשם, ועל כן המשך מעצרו דורש טעמים כבדי משקל המונחים בכף האינטרס הציבורי והחשש מפני פגיעה בהליך המשפטי (ראו מני רבים: בש"פ 4583/24 מדינת ישראל נ' זגורי, פסקה 7 (21.7.2024) (להלן: עניין זגורי); בש"פ 630/23 מדינת ישראל נ' אזברגה, פסקה 17 (13.2.2023); בש"פ 8459/20 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 35 (28.1.2021) (להלן: בש"פ 8459/20)).

8.המסוכנות העולה מהמעשים והעבירות המיוחסים למשיב דנן, ובראשם עבירת הרצח בנסיבות מחמירות, הינם אכן ברף גבוה במיוחד.

בנסיבות אלו, אין להתפלא שדחייתה של האפשרות לחלופת מעצר (אפשרות שעל בית המשפט לשקול, כמצוות המחוקק, גם כאשר על הפרק אישום בעבירות חמורות), לא הצריכה, בעת ההחלטה על מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים נגדו, וגם תקופה ארוכה לאחריה, היעזרות בתסקיר מאת שירות המבחן.

ברם, לחלוף הזמן, במיוחד כאשר מדובר בפרק זמן ארוך, כפי שהדבר בנסיבות דנן, יש משמעות גם בהקשר הנדון.

עמדתי על כך, לאחרונה, בהחלטה בפרשה אחרת, בדברים הבאים:

"ברי כי בית משפט זה אינו נותר אדיש כאשר נקרית בפניו בקשה להארכת מעצרו של נאשם המתמשך כבר מספר שנים, גם כאשר עסקינן באישומים חמורים ביותר. אכן, העבירות בהן הואשמו המשיבים משתייכת למשפחת העבירות אשר קיימת לגביהן בסעיף 21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים חזקת מסוכנות סטטוטורית, ואף אני ציינתי לא פעם כי הנני משתייך לאסכולה הגורסת כי מקום בו עסקינן בעבירות מסוג זה יש מקום, לעיתים, להורות על מעצר עד לתום ההליכים אף מבלי שהוגש תסקיר שירות מבחן בעניינו של הנאשם (ראו, למשל: בש"פ 5407/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (29.8.2022)). עם זאת, כאשר מדובר בהימשכות הליכים כה חריגה, המביאה לתקופת מעצר קיצונית כבענייננו, סבורני כי האיזון בין חירותו של הנאשם לבין שמירה על בטחון הציבור ושלומו ועל תקינות ההליך הפלילי, מחייב היה לכל הפחות להורות על הגשת תסקיר אשר יבחן אם יש בנמצא חלופת מעצר שיש בה כדי להפחית את המסוכנות הנשקפת משחרור הנאשם ממעצר מאחורי סורג ובריח, אף אם ההיתכנות לכך הינה נמוכה" (עניין זגורי, פסקה 10, כן ראו והשוו: בש"פ 4342/21 מדינת ישראל נ' פוגל (12.8.2021); בש"פ 7949/22 מדינת ישראל נ' דרור (1.12.2022)).

דברים אלו יפים, להשקפתי, גם לענייננו. ויודגש: מתן הוראה, כיום, בדבר קבלת תסקיר מאת שירות המבחן בנוגע למשיב, אין משמעה, בשום אופן, אמירה כי נפלה טעות כלשהי בכך שלא ניתנה הוראה שכזו בעת שהוחלט על מעצרו של המשיב, עד לתום ההליכים כנגדו, מאחורי סורג ובריח. מתן הוראה כאמור, כיום, גם אין משמעה שהיה מקום למהלך שכזה במועד מוקדם יותר.

יתר על כן: החלטה בדבר קבלת תסקיר משירות המבחן אין משמעה גיבוש עמדה לפיה הגיע המועד לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר או אפילו שהסבירות לתוצאה של שחרור המשיב לחלופת מעצר היא גבוהה (ובוודאי שאין בהחלטה שכזו משום הדרכה לבית המשפט קמא כיצד להחליט, כאשר יונח בפניו תסקיר שירות המבחן).

החלטה בדבר קבלת תסקיר משירות המבחן משמעה רק זאת: שבנסיבות העניין דנן, לאור חלוף פרק זמן ארוך מאוד מתחילת מעצרו של המשיב, הרי גם בהינתן המסוכנות, ברף הגבוה ביותר, הנגזרת מהמעשים והעבירות המיוחסים לו, יש טעם לבחון את האפשרות, שמא תיכון בכל זאת חלופת מעצר שיש בה כדי להפחית את המסוכנות כנדרש.

9.סוף דבר: מעצרו של המשיב יוארך ב-90 ימים מיום 5.11.2024, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 28513-06-20. לצד זאת, שירות המבחן יערוך תסקיר בעניינו של המשיב ויגישו לבית המשפט קמא, כך שהמשיב יוכל להגיש לבית המשפט קמא בקשה לעיון מחדש בעניין מעצרו מאחורי סורג ובריח. בקשה לעיון מחדש כאמור, אם וכאשר תוגש, תידון על ידי בית המשפט קמא לגופה, ובית המשפט קמא יחליט בה כחוכמתו.