מ"ח 10343/08 ולנטין טוקליה נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בשתי עבירות של רצח בכוונה תחילה, לאחר שנמצא כי חנק למוות את גרושתו ואת הקשישה בה טיפלה. בעקבות הרשעתו נדון המבקש לשני מאסרי עולם מצטברים. ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט העליון נדחה, לאחר שנמצא כי מהראיות עולה מסקנה בלתי נמנעת לפיה אשם המבקש בדינו, הן משום שהודה בעובדות שיוחסו לו, והן משום שעובר למעצרו בפרשה הוא התנהג בצורה מפלילה (ע"פ 3796/04 טוקליה נ' מדינת ישראל , טרם פורסם (6.6.2007)).

2.

המבקש, שאינו מיוצג, עותר לקיים בעניינו משפט חוזר, ובתוך כך הוא טוען כי ההודאה עליה חתם במשטרה נכתבה בשפה העברית – אותה אינו מבין – וכי הוא חתם עליה הואיל והחוקר הטעה אותו לחשוב כי מדובר בכתב שחרור. עוד נטען, כי לא היה לו מניע לרצוח את המנוחות, וכי בשעת הרצח שהה במסעדה. המבקש מציין, כי בעבר כבר הואשם ברצח של קשיש בו טיפל, אולם זוכה במהלך המשפט.

3.

המשיבה סבורה כי הבקשה איננה מקימה עילה לקיומו של משפט חוזר, שכן היא נסמכת על הכחשה סתמית של מעשי העבירה, ונוכח העובדה שהרשעת המבקש התבססה על חומר ראיות מוצק.

4.

דין הבקשה להידחות. תכליתו של המשפט החוזר היא לבחון אם נפלו בהליך הפלילי שנערך למבקש פגמים המקימים חשש ממשי כי מדובר בהרשעה שגויה. זה אינו המצב במקרה שבפני. הרשעת המבקש התבססה על תשתית ראייתית איתנה, ממנה עולה כי המבקש לא הוטעה לחתום על הודאתו, אלא מסר אותה ביודעין, תוך שהוא מציין מיוזמתו פרטים מוכמנים באשר למעשי הרצח. יתרה מכך, המבקש אף הודה בביצוען של העבירות בפני שוטר שכלל א היה מעורב בחקירת המקרה.

עוד עולה מן התשתית הראייתית, כי עובר לגילוי הרצח התנהג המבקש באופן מפליל: לפני שנתגלתה גופת גרושתו, הוא הביע במקום עבודתו חשש כי קרה לה דבר מה, ובהמשך היום אף הודיע לעמיתיו שהיא נפטרה; הוא סיפר לאחת מחברותיו לעבודה כי גרושתו טבעה באמבטיה, ומעסיקתה שניסתה להצילה טבעה אף היא, וזאת מבלי ששמע פרטים על כך מכוחות ההצלה אותם הזעיק; לבסוף, כבר בשלב חקירתו, ולפני שבוצעה נתיחת הגופות, ידע המבקש כי הקורבנות נחנקו ולא טבעו.

סבורני, כי בטענותיו של המבקש בבקשה שבפני אין כדי לסתור תשתית ראייתית זו.

משכך הם פני הדברים, לא קמה עילה לקיומו של משפט חוזר, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.