מ"ח 1114/00 דינה בר יוסף נ. מדינת ישראל

1.המבקשת הואשמה בבית משפט השלום בתל-אביב, בגניבה של 450 ש"ח מבית מעבידיה (המתלוננים), עת עבדה ביום 13.12.89 כעוזרת בית. כתב האישום נגדה הוגש לאחר שחוקר פרטי שפעל לבקשת המתלוננים גילה בכליה שטרות כסף שסומנו בצבע זרחני. סימני הצבע נמצאו גם על ידיה של המבקשת. ביום 28.6.93 הורשעה המבקשת בעבירה על פי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז1977-, וזאת לאחר שהודתה בהאשמה שיוחסה לה, במסגרת עסקת טיעון.

2.ביום 9.10.97 פנו המתלוננים במכתב למדור התביעות במשטרת רמת-גן. במכתבם נאמר:

"מזה זמן ברור לנו שגב' דינה בר יוסף ידיה נקיות ולא עשתה את המעשה שיחסנו לה. היא לא לקחה מאתנו כסף. התעוררנו לזה, אחרי שגם כשהפסיקה לעבוד אצלנו חסרו לנו סכומי כסף. ומכאן הוכחה חותכת שהגב' בר יוסף נקיה מכל אשמה. אנחנו טפלנו בנושא היעלמות הכספים באופן מתאים ובהצלחה. צפינו שאם וכאשר יתנהל משפט נגד הנ"ל נוזמן ע"י התביעה להעיד במשפט. כמובן שהיינו מודיעים לבית המשפט שתלונתנו בטעות יסודה. מכיון שלא הוזמנו להעיד וביוזמתנו חדשנו את הקשר עם הגב' בר יוסף, אז נודע לנו שמשפטה הסתיים. מצאנו לנכון ולחובה לתקן את העוול שנגרם לה על ידינו. אנו פונים ומבקשים לבטל את הרישום הפלילי נגדה. אנו מוכנים להעיד בפני בית משפט או כל מוסד שיפוטי אחר מתאים, כדי להעמיד את הדברים על דיוקם."

בעקבות משלוח מכתב זה הגישה המבקשת בקשה לעריכתו של משפט חוזר בעניינה, כאמור בסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- (להלן: החוק).

היועץ המשפטי לממשלה, בחוות דעתו, התנגד תחילה לעריכתו של משפט חוזר. אולם בעקבות דיון שנערך בפני ביום 26.3.00 הוריתי על השלמת חקירה בה תתברר עמדתם של המתלוננים, תיבחן פעולתו של החוקר הפרטי ותיבחן גם ההשערה שהגילוי כי בנם של המתלוננים היה מעורב בגניבות מביתם הוא העומד ביסוד עמדתם הנוכחית.

3.עתה השלים היועץ המשפטי לממשלה את תגובתו. לאחר שהמשטרה שבה וחקרה את המתלוננים, בתם, חתנם, בנם והחוקר הפרטי שסייע בידי המתלוננים בשעתו. בתגובתו מציין היועץ המשפטי לממשלה כי הגם שאין ניתן להצביע על קיום עילה מן העילות המנויות בסעיף 31 (א) לחוק לקיום משפט חוזר, הרי:

"קריאת ההודעות שנגבו במהלך החקירה, מותירה רושם כי הנחקרים אינן מגלים בחקירה את כל הידוע להם בעניין זה, וניכר כי הם מתחמקים ממתן תשובה חד-משמעית, במיוחד ביחס לחשדות כנגד הבן, שבינתיים גם אינו מצוי בקשר עם הוריו... כמו כן, התנהגות בני המשפחה המתלוננים ביחס למבקשת, ביטחונם כי היא חפה מפשע ופעולותיהם לפייסה ולפצותה במתנות יקרות ערך, אף הם מעוררים תמיהות באשר לאשמתה."

נוכח האמור לעיל "ומשום תחושת אי הנוחות העולה למקרא ההודעות שנגבו במהלך השלמת החקירה", מסכים היועץ המשפטי לממשלה לזיכויה של המבקשת מחמת הספק.

4.אכן, כדברי היועץ המשפטי לממשלה לא נתקיימו בבקשה הוראות סעיף 31 (א) לחוק, ככתבו וכלשונו. עם זאת, בהתחשב בעובדה שהמתלוננים והמבקשת טוענים בתוקף לחפותה של המבקשת, ובהתחשב בנסיבות האירוע נשוא הבקשה שבפני, כמו גם בעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, מצאתי לנכון להורות על משפט חוזר כמבוקש. בהתאם להוראות תקנה 7 (ב) לתקנות בתי משפט (סדרי הדין במשפט חוזר), התשי"ז1957-), אני מורה כי בית המשפט העליון ידון במשפט החוזר, על מנת שתינתן לו האפשרות לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 10 (1) לתקנות הנ"ל.