מ"ח 1340/16אזברגה מוחמד נ. מדינת ישראל

המבקש הגיש בקשה למשפט חוזר ועותר לעיכוב ביצוע. בהתאם להודייתו, הורשע המבקש בבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקוה בנהיגה בעת פסילת רישיון; נהיגה ללא ביטוח תקף; ושימוש שלא כדין בפרטי אדם אחר (פ"ל 6787-05-13, השופטת ר' רז ). בגין העבירות גזר בית המשפט ביום 1.3.15 על המבקש, בין היתר, 13 חודשי מאסר בפועל, וקבע כי שלושה מאסרים על תנאי העומדים לחובתו יופעלו בחופף לתקופת המאסר ובחופף זה לזה. ערעור וערעור שכנגד על גזר הדין נדחו ביום 18.10.15 (בית המשפט המחוזי מרכז, השופטת נ' אוהד ). ביום 2.12.15 נדחתה בקשת המבקש לרשות ערעור פלילי בבית משפט זה (רע"פ 7958/15, השופט א' שהם ) . המבקש הגיש בקשות שונות לעיכוב ביצוע עונש המאסר לבית משפט זה ולבית המשפט המחוזי. בסופו של יום, תחילת ריצוי עונשו נקבעה ליום 23.2.16.

ביום 17.2.16, הוגשה בקשת המבקש למשפט חוזר. ביום 21.2.16, פחות משתי יממות בטרם מועד תחילת ריצוי עונש המאסר, הוגשה בקשה בקשת עיכוב הביצוע.

הבקשה למשפט חוזר מופנית כנגד העונש שהושת על המבקש, וכנגד הרשעתו בעבירת שימוש שלא כדין בפרטי אדם אחר. בבקשתו טוען המבקש לכשל בייצוג, תוך הישענות על שתי עילות - האחת גילוי ראיות חדשות לכאורה, והשניה עיוות דין. לטענת המבקש, שגה בית המשפט בהפעילו את עונשי המאסר המותנים, שכן כדי להפעילם, לשיטתו, היה צורך בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים: האחד, נהיגה בעת פסלות רישיון, והשני, נהיגה בשכרות. לדידו של המבקש, טענה זו, בדבר תחולת התנאי, לא נטענה בערכאות דלמטה בשל כשל בייצוג. דבר זה מוביל לשיטתו לעיוות דין, שכן אילו נטענו הדברים, לא היו מופעלים עונשי המאסר על תנאי, ולא היה נשלח לבית הסוהר. עוד טוען המבקש, כי עובדות כתב האישום אינן מבססות אשמה בעבירת שימוש שלא כדין בפרטי אדם אחר, ועל יש לבטל את הרשעתו בעבירה זו. לשיטתו, העובדה שהודה בעבירה אינה יכולה לעמוד לחובתו שכן רמתו השכלית נמוכה, הוא מתקשה בקריאה ובכתיבה והבנתו בעניין הייתה לקויה. כן טען כי ההודיה נעשתה מ"שיקולי נוחות" בלבד. לסיכום טוען המבקש כי יש ליתן משקל לפעילותו הציבורית הענפה, שכן כניסתו למאסר תוביל לקריסת עמותת הכדורגל אשר בבעלותו - עמותה המשרתת רבים מילדי העיר ומשמשת כגורם המונע הידרדרות לעולם הפשע.

ביום 22.2.16 הוגשה תגובת המדינה לבקשת עיכוב הביצוע. לשיטת המדינה, דין הבקשה להידחות. נטען, כי משעה שעניינו של המבקש נבחן בפני שלוש ערכאות ופסק הדין הפך חלוט, גובר האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של עונש המאסר שהושת עליו. לשיטת המדינה, הבקשה אינה מציגה הצדקה לעיכוב ביצוע העונש ונסיבות מיוחדות אינן קיימות בעניינו של המבקש. כמו כן, העובדה שהבקשה הוגשה במועד כה סמוך לתחילת ריצוי העונש בלא כל סיבה מוצדקת גם היא מצדיקה – כנטען – דחייתה. לגופם של דברים, נטען כי המבקש הודה במיוחס לו בעודו מיוצג. באשר לתחולת המאסר המותנה, נטען כי פרשנותו לקביעות בית המשפט היא מאולצת, וכי אין מדובר בראיה חדשה המצדיקה משפט חוזר. לסיכום צוין כי טענות המבקש באשר לרמתו השכלית הנמוכה אינן מתישבות עם הטענה בדבר היותו דמות ציבורית שכניסתה למאסר תמוטט את עמותת הכדורגל בלוד.

כידוע, עצם הגשתה של בקשה למשפט חוזר אינו מהוה עילה לעיכוב ביצוע העונש (מ"ח 6835/05 חאג' יחיא נ' מ"י , פסקה 5 להחלטתו של הנשיא ברק (2005); מ"ח 8158/06 כהן נ' מ"י , פסקה 1 להחלטתו של הנשיא גרוניס (2006)). מבלי לטעת מסמרות כמובן, בפני המבקש משוכה גבוהה לקבלת הבקשה לגופה, בתיק שנידון בשלוש ערכאות לפני כן. ראשית, על פני הדברים דומה, כפי שגם טוען המבקש בבקשתו, כי אין מדובר בראיות חדשות אשר לא עמדו בפני הערכאות השיפוטיות קודם לכן. יתר על כן, טענותיו של המבקש מופנות כלפי הפעלת עונשי המאסר על תנאי שהושת בעניינו בהליכים קודמים; עונש זה הושת בחופף ל-13 חודשי המאסר בפועל אשר הושתו על המערער, ועל כן כניסתו לבית האסורים אינה מושפעת לכאן או לכאן מהחלטה בקשר לכך. שנית, גם לגבי טענת המערער כנגד הרשעתו על סמך הודייתו בעבירת שימוש שלא כדין בפרטי אדם אחר, ומבלי לטעת מסמרות, משוכה גבוהה בפניו, שכן מכתב האישום עולה מפורשות כי "נהג ברכב כאמור, כשהוא מזדהה בפני השוטרים כאחר, כשנדרש מספר פעמים על ידי השוטרים צבי בלקינד ודורון טיירי למסור את זהותו, מסר את פרטי אחיו איסמעיל אזברגה... המופיע כבעליו הרשומים של הרכב הנ"ל, וכן הזדהה בפניהם כבעליו של הרכב הנ"ל". המבקש גם אינו מתכחש לכך, אך לטענתו יש לו הסברים; אלא שאין בכך כדי להצדיק עיכוב ביצוע. המבקש טוען גם לכשל בייצוג בלא הבאת עמדתו של עורך הדין שיצג, מה שאינו ראוי והוגן וגם אינו ניתן לפי הפסיקה.

בבואנו לדון בבקשת עיכוב ביצוע יש לאזן בין האינטרס הציבורי לאכיפה מהירה של החוק, לבין החשש מפגיעה בלתי מוצדקת באדם שעניינו תלוי ועומד (מ"ח 3202/15 שלום כהן נ' מדינת ישראל – הועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה (2015) בפסקה ה). הבקשה לעיכוב ביצוע אינה מציגה חריג מובהק מן המקובל המצדיק צעד קיצוני מעין זה בנסיבות, והאינטרס הציבורי בביצוע פסק הדין במועדו מטה את הכף שלא לחיוב, בפרט שעה שבקשות מעין זו נבחנו לא אחת.

איני נעתר איפוא לבקשה והמבקש יתייצב במועד שנקבע.