מ"ח 1974/00 זוהיר מרואת נ. מדינת ישראל

בקשה לקיום דיון משפט חוזר.

1.ביום 10.12.93 הוגש כנגד המבקש (ואחרים) כתב אישום ובו יוחסו למבקש עבירות של גניבה בידי עובד הציבור בנסיבות מחמירות, זיוף בידי עובד הציבור בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וכן עבירות של מרמה והפרת אמונים. בעת ביצוע העבירות היה המבקש ראש צוות במס הכנסה. על פי האישומים, גנב מקופת המדינה סך של 600,000 ש"ח, תוך שימוש בסיסמאות כניסה למחשב וזיכוי נישומים בסכומים שלא הגיעו להם בדין, ולאחר מכן, משיכת הכספים מחשבונות הבנק.

2.המבקש הגיע לעסקת טיעון עם המשיבה במסגרתו הוא הודה באשמה. התביעה ביקשה כי יושת על המבקש עונש מאסר של ארבע שנים בפועל (וכן מאסר על תנאי) וקנס של 50,000 ש"ח. בית המשפט קיבל את הסדר הטיעון למעט הקנס, שהועמד על 150,000 ש"ח. המבקש ערער לפני בית משפט זה על גזר הדין. הערעור נדחה. בית משפט זה הדגיש את החומרה במעשיו של המבקש וחזר על הנמקתו של בית המשפט קמא, ולפיה נוכח אי השבת סכומי הגניבה למשיבה, מן הדין להשית על המבקש קנס גבוה יותר. בית המשפט הוסיף, כי המועד לתשלום הקנס יהיה כחודש לאחר שחרורו של המבקש ממאסרו.

3.המבקש פנה בבקשה לעריכת משפט חוזר. עיקר טענותיו נסב סביב הסטיה מהסדר הטיעון שהושג עימו. המבקש פירט שורה ארוכה של נסיבות אישיות, שלטענתו לא ניתן להן משקל מספיק בגזר הדין ובערעור. כן נטען, כי קיימות תמיהות בתיק, נוכח שינויים ברשימת עדי התביעה בין כתבי האישום השונים שהוגשו בפרשה ונוכח הטענה, כי לא כל המעורבים בקנוניה הועמדו לדין. עוד נטען, כי מאסרו והקנס שהושת על המבקש חמורים יתר על המידה ביחס לשותפיו למעשים. המבקש גם טען, כי במקרה מסויים נתקבלה החלטה על ידי השופט לאחר שב"כ התביעה "חשה על אוזנו".

4.היועץ המשפטי לממשלה, בחוות דעתו, מתנגד לעריכתו של משפט חוזר. לדבריו, אין בטענות שהועלו כל יסוד לעריכתו של משפט חוזר. רובן ככולן עוסקות בחומרת העונש והן נדונו בהרחבה בפני שתי ערכאות. למעלה מן הנדרש הוסף, כי בשל היעדר תשתית ראייתית לא העומדו כל המעורבים לדין ואין בכך לקעקע את הרשעתו וגזר דינו של המבקש. אשר לפער הענישה הנטען, הרי שזה מקורו בפער בחומרת המעשים. בתגובה צויין, כי למרות נסיבותיו האישיות המצערות של המבקש, אין מקום להקלה בעונשו. כן צויין, כי אין שחר לטענה בדבר קבלת ההחלטה לאחר "לחישה על אוזנו" של השופט.

5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. אכן, אין באמור בבקשתו של המבקש כדי למלא אחר העילות והתנאים הקבועים בסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. עם כל ההבנה לנסיבותיו האישיות של המבקש, הרי שלא מצאתי בנסיבות המקרה עילה לעריכתו של משפט חוזר. טענותיו של המבקש, רובן ככולן, נדונו בפני הערכאות השונות. טענותיו בפני אינן אלא נסיון לערעור נוסף על גזר הדין ולא טענות שעניינן העילות הקבועות בחוק לעריכתו של משפט חוזר. על כן, דין הבקשה להידחות.