מ"ח 2807/09 מרדכי זוהר נ. מדינת ישראל

הטענות אותן מעלה המבקש לתמיכה בבקשה זו לעיון מחודש בהרשעתו בביצוען של עבירות מין חמורות בשתי מהגרות עבודה מן הפיליפינים, אינן אלא טענות סרק. אין לשלול אומנם את האפשרות, כי עוּבדות המתגלות לאחר שהסתיים ההליך הפלילי, לדוגמה במהלך בירורה של תובענה אזרחית שהוגשה בעקבותיו, יערערו את התמונה העובדתית ששימשה ביסוד ההרשעה, ויניחו בסיס לבחינתה המחודשת. אך אלה אינם פני הדברים במקרה שבפני.

ראשית, מתקשה אני להבין ממה חפץ המבקש להיבנות בטוענו כי מחקירתה של המתלוננת בהליך האזרחי עלה, לכאורה בניגוד לקביעותיה של הערכאה הפלילית, כי בין המבקש לבין המתלוננת לא שררה היכרות מוקדמת. שהלא, המבקש עצמו העיד

כי פגש במתלוננת פעמיים קודם לאירוע האינוס המתואר בכתב-האישום, ולא הכחיש את יחסי-המין כי אם טען שאלה קוימו בהסכמה. כך הוא גם באשר למועד התרחשותו של האירוע, שגם באשר לו אישר המבקש את עמדת התביעה ולפיה יחסי-המין התקיימו בחודש דצמבר 2005. על אלה יש להוסיף כי אותן סתירות, שלכאורה נבעו מעדותה של המתלוננת בהליך האזרחי, לאו סתירות הן, באשר לא זו בלבד שבפי המשיבה מצוי הסבר המניח את הדעת ליישבן – והכוונה היא לקושי בו נתקלה המתלוננת בהבנת השאלות שהופנו אליה ובמיקומו המדויק של האירוע על ציר הזמן, אלא שבא-כוחו של המבקש אף לא עוררן בפני הערכאה האזרחית אלא בלשון רפה, שאינה מתיישבת עם טענותיו כי מדובר בלא-פחות מתפנית "דרמטית" בגרסת המתלוננת. באשר לשאלה אם המתלוננת הוטרדה מינית בעבר אם לאו, אין לשאלה זו כל השלכה על שאלת אשמתו של המבקש, וממילא חסרת משמעות היא סתירה שנתגלעה, ככל שנתגלעה, בדברים שמסרה בענין זה.

עיקר הוא, כי ניסיון הנפל לפתוח מחדש את הדיון בהרשעה, הנשענת מוצקה על שתי רגליה לאחר שאשמתו של המבקש הוכחה מעבר לספק סביר, לא יוכל לצלוח. בהיעדר עילה לקיומו של משפט חוזר, אין לי אלא לדחות את הבקשה, וכך אני עושה.