מ"ח 3114/20דוד מזרחי נ. מדינת ישראל

מונחת לפני בקשה למשפט חוזר.

המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירת חניה, בגין חניה שביצע בעיר תל אביב בתחילת שנת 2015, ונגזר עליו קנס כספי בסך של 250 ש"ח. זאת, לאחר שהתקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים, שזיכה את המבקש. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה נדחתה. זהו הרקע להגשת הבקשה הנוכחית, לעריכת משפט חוזר. המבקש טוען, על פני 66 עמודים, כי יש לזכותו מטעמים רבים ושונים, וביניהם תרמיות שביצעו גורמי התביעה, ראיות שזויפו ופגמים שונים שנפלו בהליכים בערכאות השונות.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה. עיון בבקשה למשפט חוזר מלמד כי בעיקרם של דברים, המבקש שב על טענות שהועלו בהליכים קודמים ונדחו. ברם, בקשה למשפט חוזר אינה בגדר הליך ערעור נוסף, ומטרתו של הליך זה אינה עריכת דיון נוסף בטענות שנדונו ונדחו במשפט ובהליך הערעור (ראו למשל מ"ח 7182/19

פלוני נ' מדינת ישראל (14.11.2019)). לצד הטענות שכבר נדונו, המבקש העלה גם טענות המתמקדות בהליך הרע"פ, שבו נדחתה בקשתו למתן רשות ערעור בגלגול שלישי – טענות שלא נדונו בהליכים קודמים. נטען כי נפלו בהליך הרע"פ פגמים שונים, אך טענות אלה נטולות בסיס. כך למשל טענתו כי יש לערוך משפט חוזר, שכן לא ניתנה לו רשות להגיש תגובה לתגובת המדינה, או כי לא נערך דיון בעל פה. המבקש לא הציג כל יסוד שבדין לטענותיו. כך, למשל, אין חובה על פי דין לערוך דיון בנוכחות הצדדים בבקשה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, ואף אין זכות להגיש תגובה לתגובה (סעיף 44ה לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974). ובכל מקרה, לא עולה חשש לכך שנגרם עיוות דין. באופן דומה אין לקבל את השגות המבקש על כך שנדחתה בקשתו לפסילת כב' השופט ג' קרא. הבקשה הוגשה כחודש לאחר שהבקשה למתן רשות ערעור נדחתה, ולא הוצגה בבקשה כל עילת פסלות ממשית.

סוף דבר, הבקשה לעריכת משפט חוזר נדחית. לא בלי היסוס, ולמרות הנסיבות המתוארות לעיל והלשון שבה השתמש המבקש ביחס למותבים קודמים שדנו בעניינו, זאת הפעם אין צו להוצאות.