מ"ח 3212/10 מעוז בן דוד נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעריכת משפט חוזר בעניינו של המבקש, לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ''ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ). המבקש הורשע בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו בעבירה של נהיגה בשכרות.

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בו יוחסה לו נהיגה בשכרות. בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ע' נהרי), הרשיע את המבקש, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בביצוע העבירה, וגזר עליו ארבעה חודשי מאסר על-תנאי ו-120 שעות שירות לתועלת הציבור, פסילה של רישיון הנהיגה לתקופה של 19 חודשים ושישה חודשי פסילה על-תנאי. ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ת' שפירא) נדחה וכך גם בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע''פ 10480/09 בן דוד נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 05.01.2010)).

2.

בבקשה דנן טוען המבקש כי יש לערוך משפט חוזר בעניינו מאחר שלטענתו, בכוחן של הראיות והעובדות שהוא מציג במסגרת הבקשה כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובתו, בהתאם לסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט. בנוסף טוען המבקש כי הרשעתו מעוררת חשש של ממש לעיוות דין, דבר המצדיק עריכת משפט חוזר לפי סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט.

במרכז טענותיו של המבקש עומד פסק דין שיצא לאחרונה בבית המשפט לתעבורה בירושלים (ת' (תעבורה י-ם) 11893/07 מדינת ישראל נ' מלכה

(לא פורסם, 7.3.10)), בו נקבע כי ניתן להרשיע בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות באמצעות בדיקה במכשיר "הינשוף" רק כאשר התוצאה היא לפחות 400 מק"ג אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף (להלן: בדיקת הינשוף ). לטענתו, בבדיקה שנערכה לו, ועל בסיסה הודה באשמה, היו רק 350 מק"ג אלכוהול. המבקש מוסיף כי תוצאות בדיקת המאפיינים –

הבוחנת על פי מבחני ביצוע את מידת שיכרות הנהג – שנערכה לו במועד בו נעצר לבדיקה, לא תמכו במסקנה שנהג בשכרות. המבקש מדגיש כי הודאתו נעשתה רק מתוך תקווה להקלה בעונשו ונוכח המצב המשפטי שנטה לרעתו בעת עריכת משפטו, אולם הרגשתו הסובייקטיבית כי הוא חף מאשמה נותרה לדבריו בעינה. הוא מציין כי שינוי בהלכה פסוקה, כשהוא לטובת הנידון, הוכר על ידי בית משפט זה כמקים עילה לקיום משפט חוזר.

3.

המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה לקיום משפט חוזר. לטענתה, המבקש הורשע על סמך הודאתו בעובדות כתב האישום ועמידתו בבדיקת המאפיינים בהצלחה אינה שוללת את הבסיס להרשעתו. בנוסף טוענת המשיבה כי פסק דין של בית המשפט לתעבורה בירושלים אינו משנה את המצב המשפטי לעניין בדיקת הינשוף, במיוחד לאור העובדה שערעור תלוי ועומד בעניין זה. המשיבה מציינת עוד כי פסק הדין האמור קובע כי אין בו כדי לשנות את מצבם של נאשמים שהורשעו על בסיס בדיקה שתוצאותיה היו פחותות מ-400 מק"ג אלכוהול.

4.

עיינתי בבקשה והגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. לא עלה בידי המבקש לשכנעני כי מתקיימת העילה לפי סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, אשר קמה אם "הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון".

כמו כן, לא השתכנעתי כי מתעורר במקרה זה חשש לעיוות דין, אשר יקים את העילה לפי סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט.

ראשית, המבקש הורשע על בסיס הודאתו, ולא על בסיס ממצאי בדיקת הינשוף. כפי שמצוין בבקשה, ההודאה לא נגבתה ממנו בניגוד לרצונו וניתנה תוך שהוא מיוצג במהלך ההליך כולו. די בהודאה זו לצורך הרשעה. יחד עם זאת אציין, כי בממצאי בדיקת המאפיינים צוין כי השוטר התרשם שהמבקש נמצא תחת השפעה קלה של אלכוהול. למעשה, עיקר טיעונו של המבקש הוא כי לכאורה שגה בהערכת "כדאיותה" של ההודאה. לנוכח הנתונים שצוינו לעיל, ואף בלעדיהם, ברי כי אין בכך להצדיק עריכת משפט חוזר.

עוד אציין כי פסק דינו של בית המשפט לתעבורה עליו ניסה המבקש לבסס טיעונו אינו עומד עוד משערעור שהוגש עליו על ידי המשיבה התקבל (עפ''ת ( מחוזי י-ם) 25457-04-10 מדינת ישראל נ' מלכה (לא פורסם, 14.10.10)). לפי פסק דין זה, הרף לאכיפת עבירת נהיגה בשכרות על פי תוצאות מכשיר הינשוף עומד כיום על 290 מק"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף. משכך, כיוון שבתוצאות בדיקתו של המבקש נמצאו 350 מק"ג, הרי שהמצב החוקי כיום, בדומה למצב החוקי במועד עריכת משפטו של המבקש, חייב את הרשעת המבקש בעבירת נהיגה בשכרות.

למעלה מן הנדרש אוסיף כי לפי סעיף 20(ב) לחוק יסוד השפיטה הלכה חדשה ומחייבת נקבעת על-ידי בית משפט זה בלבד. ברי כי אין החלטת בית המשפט לתעבורה מהווה הלכה חדשה אשר מחייבת את כלל בתי המשפט, ויכולה להוות בסיס לעריכת משפט חוזר. העובדה שפסק דינו של בית המשפט לענייני תעבורה אינו מהווה הלכה מחייבת סותמת אף את הגולל על הניסיון להסתמך על פסיקה שהכירה באפשרות שהלכה חדשה תשמש עילה לעריכת משפט חוזר (מ''ח 8390/01 אקסלרוד נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 17.10.2005).

הבקשה נדחית.