מ"ח 3243/01 זכריה אביבי נ. היועץ המשפטי לממשלה

בקשה לקיום משפט חוזר.

1.נגד המבקש הוגש כתב אישום בת"פ 945/98 לבית משפט המחוזי בבאר-שבע המייחס לו עבירות של אינוס ומעשה מגונה. על פי כתב האישום הגיע המבקש, שהיה סגן ראש המועצה המקומית בבני עייש, לביתה של אחת (להלן - המתלוננת), אותה הכיר יום קודם לכן במהלך הכנותיו למערכת הבחירות המקומית, וביצע בה מעשים מגונים לעיני בנה בן השנתיים וחצי.

2.ביום 8.2.2000 הרשיע בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא ג' גלעדי והשופטים ב' אזולאי וח' עמר) את המבקש בעבירות שיוחסו לו. בהכרעת דינו בחן בית המשפט באופן מדוקדק את גרסת המבקש ואת גרסת המתלוננת. הוא הצליב בין הגרסאות והשווה אותן אל המידע האחר שהיה מצוי בתיק. בית המשפט קיבל, בכללה, את גרסת המתלוננת. הוא הסתייע בראיות נסיבתיות אשר הובאו בפניו. כך, למשל, הוא ציין את חולצתה הקרועה של המתלוננת שנמצאה בזירת ההתרחשות. כך, למשל, הוא ציין את העובדה כי המתלוננת הזעיקה במהלך האירועים מושאי כתב האישום את שכנה, שוטר, והלה התפרץ לדירתה ותפס, לאחר מאבק אלים, את המבקש. ביום 25.6.00 גזר בית המשפט המחוזי את עונשו של המבקש לשש שנות מאסר מתוכן ארבע לריצוי בפועל והיתרה למאסר מותנה למשך שנתיים.

3.על הכרעת הדין הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה. ביום 31.10.2000 דחה בית המשפט (השופטים ת' אור, ד' ביניש וי' אנגלרד) את הערעור. בית המשפט קבע כי לא מצא מקום להתערב בממצאי בית המשפט המחוזי. הוא הוסיף כי בית המשפט המחוזי ביכר את עדות המתלוננת על פני עדות המבקש וכי גרסתה נתמכה במספר ראיות נוספות. על בסיס זה נדחה הערעור.

4.ביום 13.12.00 הגיש המבקש עתירה לדיון נוסף בעניינו (דנ"פ 9612/00). בעתירתו טען המבקש כי העדפת גרסת המתלוננת על פני גרסתו שלו איננה עומדת במבחן ההגיון וכי היה על בית המשפט, עת דן בערעור, להתערב בממצאי בית המשפט המחוזי. ביום 7.1.01 דחה בית המשפט (השופט א' מצא) את העתירה. בית המשפט קבע כי לא מצא כל עילה לקיום דיון נוסף.

5.ביום 24.4.01 הגיש המבקש את הבקשה דנן. בקשתו מסתמכת על ראייה חדשה, לטענתו, על פיה גרסתה של המתלוננת איננה אמינה. המבקש הגיש לבית המשפט מסמך שכותרתו "חקירות יאיר" ובו עדות המיוחסת לאחת, אלה מזרחי, תושבת בני עייש. על המסמך, הערוך כתצהיר, מתנוססות שתי חתימות אחת על שם אלה מזרחי והאחרת על שם "חקירות יאיר". המבקש מצביע על כך כי מהמסמך עולה כי אלה מזרחי פגשה את המתלוננת והאחרונה אמרה לה כי המבקש לא אנס אותה. עוד עולה מן הדברים כי המתלוננת ביקשה לטמון למבקש פח. על פי הכתוב במסמך שהוגש, אף ביקשה המתלוננת את עזרתה של אלה מזרחי לשם כך. בנוסף, מצביע המבקש על ממצאי חקירה פרטית שנערכה מטעמו ממנה עולה לכאורה, כי המתלוננת עסקה תקופת מה בהענקת שירותי ליווי וכי בנה שנולד מספר חודשים לאחר נישואיה איננו בנה של בעלה אלא פרי של יחסים שקדמו לנישואיה. לאור זאת, טוען המבקש כי המתלוננת אינה אמינה וכי הרשעתו, המבוססת במידה מכרעת על עדותה, איננה יכולה להיוותר בעינה. על בסיס זה טוען המבקש כי יש לערוך משפט חוזר בעניינו.

6.היועץ המשפטי לממשלה, בחוות דעתו מיום 24.4.01 ומיום 14.6.01, מתנגד לקבלת הבקשה. בהודעתו הראשונה, מציין היועץ המשפטי לממשלה כי הורה למשטרת ישראל לחקור את אלה מזרחי בעקבות הדברים שנמסרו בשמה על ידי המבקש. על פי חוות דעתו עולה מן החקירה כי אלה מזרחי כלל לא הכירה את המתלוננת וכי המתלוננת מעולם לא הכחישה בפניה את העובדה כי נאנסה על ידי המבקש. על פי חוות הדעת, מסרה אלה מזרחי את הדברים שהובאו בשמה בתמורה לטובת הנאה ממונית שהובטחה לה על ידי המבקש (היועץ המשפטי לממשלה מוסיף כי בעקבות הדברים נשקלת בימים אלה האפשרות להעמיד לדין את אלה מזרחי בגין שיבוש הליכי משפט). יתר על כן, היועץ המשפטי לממשלה מציין כי דברי אלה מזרחי לא הוצהרו על ידה כדין ואין הם יכולים לשמש ראיה קבילה במובן היכול להצדיק קיום משפט חוזר. עוד מצביע היועץ המשפטי לממשלה על העובדה כי הדברים המיוחסים למתלוננת, על פיהם ביקשה מאלה מזרחי לשתף עמה פעולה, נאמרו כשלושה חודשים לאחר הרשעתו של המבקש. טענה זו, המייחסת למתלוננת נסיון להביא להכשלתו של המבקש לאחר שכבר הורשע בפלילים איננה מתיישבת עם ההגיון ומטילה בספק את אמינותם. באשר לממצאי חקירת החוקר הפרטי מצביע היועץ המשפטי לממשלה על כך כי מדובר בממצאים שהיו בידי המבקש עוד טרם ניתן גזר הדין בבית המשפט המחוזי. שומה היה על המבקש להציגם בפני בית משפט זה עת דן בערעורו. גם לגופם של דברים, הרי שממצאי החקירה הפרטית אינם משליכים כלל וכלל על עצם עדותה של המתלוננת בנסיבות המקרה דנן. ממילא, אין הם יכולים להצביע על עילה לקיום משפט חוזר. על בסיס זה מבקש היועץ המשפטי לממשלה כי הבקשה תידחה.

7.בהודעתו מיום 10.6.01 חוזר המבקש על עמדתו כי גרסתה של אלה מזרחי אמיתית היא. לטענתו, היא מעמידה את הרשעתו בספק ויוצרת חשש כבד לעיוות דין. בכל מקרה, לטענתו, שומה על השלכות הממצאים שהגיש להיבחן בפני בית משפט בהליך של משפט חוזר.

8.לאחר שעיינתי בחומר המצוי לפני נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. העילות לקיום משפט חוזר קבועות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-:

"נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון שקבע לכך הנשיא רשאי להורות כי בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי שיקבע לכך יקיים משפט חוזר בענין פלילי שנפסק בו סופית, אם ראה כי נתקיים אחד מאלה:

(1) בית משפט פסק כי ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

(2) הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

(3) אדם אחר הורשע בינתיים בביצוע אותו מעשה העבירה, ומהנסיבות שנתגלו במשפטו של אותו אדם אחר נראה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה;

(4) נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין".

בנסיבות המקרה, המבקש לא הצליח להצביע על עילה מהעילות הקבועות בסעיף. דבריה של אלה מזרחי כפי שנמסרו לבית המשפט, על גבי מסמך שאיננו תצהיר, אינם יכולים להוות ראיה במובן סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט שכן מדובר בראיה שאיננה, על פניה, קבילה. העובדות או הראיות שעשויות לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון, במובן סעיף 31(א)(2), צריכות להיות ראיות קבילות (ראו: מ"ח 7929/96

אחמד כוזלי ו4- אח' נ' מדינת ישראל פ"ד נג(1) 529; 561 [ד-ה]; מ"ח 6148/95 משה עזריה נ' מדינת ישראל פ"ד נ"א(2) 334, 357 [ג-ד]). גם אם אתעלם משאלת קבילותה של הראיה האמורה, הרי שמשקלה הסגולי מוטל בספק רב. זאת, משום שחקירת המשטרה מעלה כי אלה מזרחי, לה מיוחסים הדברים, מתכחשת להם. החקירה מצביעה גם על מניע פסול במתן העדות שתועדה במסמך שהוגש. ביחס לממצאי החקירה הפרטית שערך המבקש הרי שהוא לא הצליח להראות כיצד מסקנותיה מבססות עילה כלשהי מן העילות המפורטות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט. העובדות העולות מן החקירה, והקשורות בעברה של המתלוננת, אינן בעלות פוטנציאל של שינוי תוצאות המשפט וגם אינן יוצרות של חשש של ממש לעיוות דין במובן סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט. העובדה, כשלעצמה, כי המבקש טוען כי נגרם לו עיוות דין איננה יכולה, בהיעדר כל ביסוס חיצוני, להצדיק קיומו של משפט חוזר (ראו: מ"ח 7929/96 אחמד כוזלי ו4- אח' נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(1) 529; מ"ח 6731/96 עמוס ברנס נ' מדינת ישראל פ"ד נא(4) 241, 250 [ג-ד]; מ"ח 6148/95 משה עזריה נ' מדינת ישראל פ"ד נא(2) 334, 356[א]).

על בסיס האמור לעיל הבקשה, אפוא, נדחית.