מ"ח 361/01 אריה פישר נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.לפני בקשה לעריכת משפט חוזר לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, אשר הוגשה למשיב ביום 18.1.00. עקב תקלה משרדית התעכבה חוות דעתו של המשיב, וזו הוגשה לי רק ביום 15.1.01. בינתיים שוחרר המבקש ממאסרו בפועל ביום 13.9.00 והוא נמצא כעת במעמד של אסיר ברשיון.

2.ביום 9.5.95 הוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום המייחס למבקש מעשה של ניסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, תשל"ז1977-. על פי כתב האישום, ירה המבקש במהלך הפסקת במקום עבודתו שבנווה דקלים שבעה כדורים מאקדחו לכיוון ערבים תושבי חאן יונס שנסעו אותה שעה בכביש. ביום 21.6.98 הורשע המבקש פה אחד בעבירה שיוחסה לו. ההרשעה התבססה על עדותו של עד ראייה, אלכסיי מנסבטוב, ועל הודאותיו של המבקש בפני ארבעה שוטרים שונים כפי שמצאו ביטוין בהודעות שהוגשו לבית המשפט. המבקש נדון לחמש שנות מאסר, מתוכן שנתיים וחצי לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. ערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה נדחה הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש.

3.בבקשה שלפני טוען המבקש כי החקירה שהתנהלה נגדו לא היתה חוקית כיון שנוהלה תוך כדי הפחדתו בקשר עם השב"כ. לדבריו "חסרה בחקירה וברישום השוטר שחקר אותי בקשה לא להיחקר על ידי השב"כ בתמורה לכך שאספר בצורה חופשית את העדות שלי". המבקש טוען כי אחד השוטרים ביקש להתנקם בו בתגובה לדיווחים שמסר עליו לממונה על המשמר האזרחי על זלזול בתפקידו. עוד טוען המבקש ששוטר אחר שהיה באותה עת חייל לא שלט היטב בשפה העברית והמבקש חושש כי הונחה על ידי השוטרים האחרים. לטענת המבקש היתה התביעה מעונינת בתחילה בהסדר טיעון בענינו אך בשל רצח ראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז"ל, נמנע לדעתו הסדר הטיעון. המבקש מלין על כך ששופטי בית המשפט המחוזי כינו אותו תמהוני, וטוען כי נפגע מכך. עוד הוא טוען שבדיון בבית המשפט העליון נקשרה עבירתו לכך שהיא בוצעה בשטח הנתון למחלוקת פוליטית, וכי לא היה לכך מקום. עוד טוען המבקש שכספי הערבות לא שוחררו גם כאשר היה כבר "עצור לאחר סיום הערעור". טענותיו הנוספות של המבקש מתייחסות לעונש שנגזר עליו, שהינו לדבריו כבד מדי ובלתי צודק. כן הוא טוען שבעת חישוב שני השלישים לשחרורו לא הובא בחשבון מעצר הבית בו היה נתון במשך שמונה חודשים, ושבקשת החנינה שהגיש לנשיא המדינה עוכבה על ידי המשטרה והפרקליטות.

4.לאחר שעיינתי בטיעוני בעלי הדין ובפסק הדין בענינו של המבקש החלטתי לדחות את הבקשה. משום שהיא לא באה בגדרו של סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, הקובע לאמור:

"נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון שקבע לכך הנשיא, רשאי להורות כי בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי שייקבע לכך, יקיים משפט חוזר בענין פלילי שנפסק בו סופית, אם ראה כי נתקיים אחד מאלה:

(1) בית המשפט פסק כי ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

(2) הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

(3) אדם אחר הורשע בינתיים בביצוע אותו מעשה העבירה, ומהנסיבות שנתגלו במשפטו של אותו אדם אחר נראה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה;

(4) נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין".

אף אחת מעילות אלו לא נתקיימה בבקשה שלפני. טענות המבקש לעניין ההרשעה הנוגעות לשב"כ נדונו על ידי בית המשפט המחוזי ונדחו על ידו ואין לה אינדיקציה בחומר הראיות כפי שהובא לפני. אשר לטענות המבקש לענין עדות השוטרים: המבקש לא הביא ולו ראשית ראיה בענין זה. בית המשפט המחוזי נתן אמון בעדות שוטרים אלה והמבקש אינו מצביע על כל נימוק של ממש לטענתו כי יש להתערב במסקנה זו. גם כל שאר טענותיו של המבקש לענין ההרשעה ולענין העונש אינן מצדיקות לקיים בגדרן משפט חוזר בענינו.

הבקשה נדחית.