מ"ח 3726/98 טלאל אבו אלכבאש נ. מדינת ישראל

בקשה לקיום משפט חוזר.

1.ביום 9.7.86 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים ש. ולנשטיין, י. קדמי וע. שצקי) את המבקש, יחד עם אדם אחר, ברצח שומר בבית החולים ליולדות בכפר סבא, זכריה קרני ז"ל (להלן: "המנוח"). באותו מועד נדון המבקש למאסר עולם. ערעורם של המבקש ושל שותפו על עצם הרשעתם ועל חומרת עונשם נדחה על ידי בית המשפט העליון (כב' השופטים ג. בך, ש. נתניהו וא. וינוגרד) ביום 10.1.88.

2.ביום 15.11.97 פנה המבקש ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לקיום משפט חוזר בעניינו. הנימוקים המצדיקים, לטענתו, קיום משפט חוזר כאמור, הם אלה: המבקש לא הודה מעולם באישומים נגדו, הוא כפר, ועודנו כופר, בכל האישומים נגדו; הנאשם הנוסף שהעיד נגדו עשה כן עקב לחצם של החוקרים, וכל דבריו בשקר יסודם; החוקרים לא מצאו את כלי הרצח, את נשקו של המנוח ואת כספו. המבקש מסביר את השיהוי בהגשת בקשתו בכך שבעבר איבד את אמונו במערכת המשפטית, אולם נוכח ידיעות בדבר זיכויים של נאשמים ושחרורם של נידונים שהורשעו, מצא לנכון לפנות ולטעון לחפותו.

3.מ"מ היועץ המשפטי לממשלה, שתגובתה הובאה בפני בהתאם להוראות תקנות בתי המשפט (סדרי הדין במשפט חוזר), התשי"ז1957- (להלן: "התקנות"), מתנגדת לעריכתו של משפט חוזר. לטענתה, לא הצביע המבקש על כל עילה מן העילות המנויות בסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- (להלן: "החוק"). הטענות המועלות על ידו כעת הועלו ונבחנו בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון. שתי הערכאות בחנו את הראיות שבפניהן, על נקודות התורפה ונקודות החוזק שבהן ומצאו לנכון לפסוק כפי שפסקו. הרשעת המבקש לא התבססה על עדות שותפו, אלא על עדותה של עדת ראייה, שנתמכה בחומר הראיות. עוד טוענת מ"מ היועץ המשפטי לממשלה, כי המבקש לא הראה, כי נתעורר חשש של ממש, כי נגרם לו עיוות דין כלשהו, כהגדרתו בסעיף 31 (א)(4) לחוק ובפסיקה הנוגעת לו (וראה, לדוגמא: מ"ח 2224/97 ישראל אזר נ' מדינת ישראל , טרם פורסם). המבקש היה מיוצג בשתי הערכאות, אין הוא מעלה טענות באשר לייצוגו, שתי הערכאות האזינו לטיעוניו - ומצאו לנכון לדחותן. מ"מ היועץ המשפטי לממשלה חותמת את דבריה באמרה, כי, לכל היותר, עשויות טענותיו של המבקש לשמש טענות ערעור - אלא שלא זו תכליתו של הליך המשפט החוזר.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובחוות דעתה של מ"מ היועץ המשפטי לממשלה הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. סעיף 31 (א) לחוק קובע:

"(א) נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון שקבע לכך הנשיא, רשאי להורות כי בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי שיקבע לכך, יקיים משפט חוזר בענין פלילי שנפסק בו סופית, אם ראה כי נתקיים

אחד מאלה:

(1) בית משפט פסק כי ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

(2) הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

(3) אדם אחר הורשע בינתיים בביצוע אותו מעשה העבירה, ומהנסיבות שנתגלו במשפטו של אותו אדם אחר נראה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה.

(4) נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין."

המבקש אינו טוען כלל לקיומן של העילות המנויות בסעיפים 31(א) (1) ו - (3) לחוק. טענותיו אינן באות גם בגדרם של סעיף 31 (א) (2) ו- (4) לחוק. בית המשפט המחוזי היה ער לכפירתו הגורפת של המבקש באשמה והשתית את הרשעתו על עדות עדת ראייה לרצח, עדות שנתמכה בראיות נוספות. שותפו של המבקש, שהורשע יחד עמו לא העיד נגדו. התנהגותו (ולא עדותו) היוותה, לכל היותר, תמיכה לעדותה של עדות הראייה, ואף זאת באופן מוגבל. בית המשפט העליון לא מצא לנכון להתערב בממצאיו של בית המשפט המחוזי. ממילא אין גם עילה בדין להורות על קיום משפט חוזר שבו ישובו ויישמעו אותן ראיות שהיו בפני שתי הערכאות, ואשר המבקש לא השכיל להראות פגם כלשהו שנפל בהערכתן.

5.לא מצאתי גם כי בעניינו של המבקש נתקיים "חשש ממשי", כי למבקש נגרם עיוות דין. המבקש לא הצביע על כל עובדה או עילה יש בהם כדי להצביע על חשש לעיוות דין, לא כל שכן על "חשש ממשי". המבקש היה מיוצג בשתי הערכאות. אין הוא טוען, כי יוצג שלא כהלכה, או כי נעשה לו עוול דיוני או אחר. בית המשפט המחוזי שב והזהיר עצמו בטרם הרשיע את המבקש ואת שותפו וכאמור - בית המשפט העליון לא מצא לנכון לשנות מממצאיו.

בנסיבות אלו, משדין הבקשה למשפט חוזר להידחות לגופה, ממילא לא מצאתי צורך להידרש לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה (ו (וראה תקנה 4 לתקנות).

הבקשה לקיום משפט חוזר נדחית.