מ"ח 378/21אופיר אביעד נ. מדינת ישראל

מונחת לפני בקשה למשפט חוזר מטעם המבקש, שהורשע בביצוע עבירות תעבורה שונות ונדון, בין היתר, לפסילה בפועל למשך 31 חודשים.

בפתח הדברים יאמר כי הבקשה אינה עומדת בדרישות תקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז-1957. כך, למשל, לבקשה צורף רק פסק הדין שניתן נגד המבקש בבית משפט לתעבורה, בעוד שעיון במערכות ניהול התיקים מלמד כי המבקש הגיש על פסק דין זה ערעור שנדחה ובקשה למתן רשות ערעור זה שנדחתה אף היא – כאשר החלטות אלה אינן מצורפות לבקשה למשפט חוזר. זאת בניגוד לתקנות 1 ו-2(א), לפיהן יש לצרף לבקשה למשפט חוזר גם את פסקי הדין בערעורים. שנית, ההכרעה בבקשה למתן רשות ערעור בעניינו של המבקש ניתנה בחודש אפריל 2017, ואילו הבקשה למשפט חוזר הוגשה בשנת 2021. לפי תקנה 4(א) יש להגיש בקשה למשפט חוזר 90 יום לאחר שיש אפשרות לעשות זאת, והמבקש לא הסביר מדוע למעלה משלוש וחצי שנים בהגשת הבקשה, ואף לא הגיש בקשה להגשה באיחור.

כך או אחרת, מעיון בבקשה עולה כי היא ממילא אינה מתייחסת לפסק הדין שניתן בעניינו של העותר, אלא לעניינים שונים שעלו במסגרת הליכי המעצר שהתנהלו במקביל לניהול ההליך בבית משפט השלום, כגון קביעות התסקיר שהוגש או טיעוני בא כוח המשיבה. עניינים אלה אינם רלוונטיים לבקשה למשפט חוזר, שמתרכזת בפסק הדין שניתן בהליך.

הבקשה נדחית.