מ"ח 39/18 פלוני נ. מדינת ישראל

מונחת לפני בקשה למשפט חוזר.

המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בביצוע עבירות מין בבתו הקטינה ובעבירה של תקיפת קטין על ידי אחראי. ערעורו לבית משפט זה, שהתרכז בעיקר בממצאי עובדה ומהימנות, נדחה פה אחד. כן נדחתה טענתו כי נגרם לו "נזק ראייתי" כתוצאה מאובדנה של קלטת וידאו המתעדת את חקירת הקטינה על ידי חוקרת ילדים, מן הטעם שנותרו התמלילים המפורטים של החקירה, ושלגופו של עניין הקלטת לא הייתה עשויה להועיל להגנה כלל לו נשמרה.

המבקש טוען כי יש להורות על משפט חוזר שכן נגרם לו עיוות דין. הוא טוען כי אינו מתיימר לערער פעם נוספת על ממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו, אלא שהוא סבור כי הממצאים שנקבעו הם "כה בלתי אפשריים" עד כי התשתית הראייתית שנפרשה בערכאות קמא אינה מותירה מנוס מעריכת משפט חוזר. דא עקא, עיון מדוקדק בטענות המבקש מלמד כי הכרעות בית המשפט המחוזי ובית משפט זה נטועות היטב בקרקע הראיות שנשמעו והוצגו. המבקש שב ומעלה טענות שנדחו בעיקרן בהכרעת הדין והערעור, ואין כאן המקום לשוב ולפרט את המענה לכל אחת מהן. נאמר בתמצית כי טענות המערער ביחס לשתי חוקרות הילדים נדונו ונשקלו, וכך גם טענותיו לעניין מהימנות הקטינה, אמה ועדויות שכנותיה של הקטינה. כל הקביעות הללו נומקו כנדרש בהכרעת הדין ובערעור, ולא הונחה כל תשתית, בוודאי לא חדשה, המצדיקה "פתיחה מחדש" של הסוגיות.

הבקשה נדחית.