מ"ח 4091/08 יוסי בן שושן נ. מדינת ישראל

לשם ביסוס טענתו כי בהרשעתו בבית-משפט השלום נגרם לו עיוות דין, קובל המבקש על התנהלותו של הסנגור שייצגו באותה ערכאה, וכנטען היה נגוע בניגוד ענינים ולא ניהל כראוי את הגנתו של המבקש, ובכלל זה לא הלין בפני בית-המשפט על תיאום עדויות אסור בין שני עדים מרכזיים מטעם התביעה, ונמנע מהבאתן של ראיות שהיה בהן כדי לתמוך בגרסת המבקש. עוד משיג המבקש – שהרשעתו באה לו בעקבות הימלטותו, רכוב על גבי טרקטורון בו הוא נהג ללא ביטוח, מפני שוטרים שקראו לו לעצור – על שהמרדף אחריו התנהל בניגוד לנוהלי המשטרה.

בטענות אלו אין ממש ואין הן מקימות עילה לקיומו של משפט חוזר. לא זו בלבד שהמבקש ביקש להסתייע בסנגור עליו הוא מלין היום אף בהליך הערעור, אלא שבסופו של יום, ולאחר שגמר בדעתו להיעזר בסנגורית אחרת, הוא זנח את ערעורו כנגד ההרשעה ומיקד טענותיו במידת העונש שנגזר בלבד. את אותן ראיות בהן חפץ המבקש להיתלות עתה לתמיכה בחפותו, היה יכול להציג בפני ערכאת הערעור, ואם לא עשה כן אין זאת אלא שלא הוא ולא באת-כוחו סברו כי בכוחן של אותן ראיות להביא לזיכויו. ובאשר לנוהלי המרדף במשטרת ישראל, הרי אפילו הפר מאן דהוא את אותם נוהלים, ואיני קובע כלל ועיקר כי כך היה, אין בדבר כדי לגרוע מאחריותו של המבקש – אחריות שהוכחה היטב בחומר הראיות המקיף שהונח בפני הערכאה הראשונה ונבחן לעומקו – למעשים בהם הורשע, לרבות התנגשותו המכוונת בניידת המשטרה בניסיון להימלט מפני השוטרים. אשר על כן, ובאין ולוּ חשש לעיוות דין בענינו של המבקש, אין כל יסוד להורות על משפט חוזר, והבקשה נדחית.