מ"ח 4193/19פלוני נ. מדינת ישראל

1.

הבקשות שלפניי נסובות על פרשה שכבר הובאה בפניי במסגרת ההליך של בקשה לעריכת משפט חוזר – הרשעותיו של המבקש בבית משפט השלום בבאר שבע ובבית משפט השלום בירושלים, שניתנו בגין הפרות צווי פיקוח שהוצאו לו לפי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006 , לאחר שריצה עונש מאסר בגין עבירות מין שביצע בקרובות משפחתו הקטינות (ראו: ת"פ 25473-01-16 הרשעה בבית משפט השלום בבאר-שבע; ת"פ 14218-05-18 הרשעה בבית משפט השלום בירושלים;

וכן החלטתי ב-מ"ח 6234/17 (להלן: הבקשה הקודמת ).

בגין הפרות הצווים, הושתו על המבקש עונשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי

וקנס.

2.

במסגרת הבקשות שלפניי, המבקש שב ופונה כי איעתר לבקשתו לערוך משפט חוזר בשני ההליכים האמורים בגין השגות שונות, ביניהן טענתו שהודאתו (בהליך שהתנהל לפני בית משפט השלום בבאר-שבע) ניתנה תחת לחץ כבד, וכי הרשעותיו בדין הן פרי קנוניה שנרקחה נגדו בידי דמות רבנית ומקורביה.

3.

המשיבה מתנגדת לבקשות, ולנוכח העובדה כי המבקש פנה בעבר בעילות דומות לבית משפט זה בבקשה למשפט חוזר, היא אף סבורה כי יש להשית עליו הוצאות לטובת אוצר המדינה.

4.

לאחר עיון בבקשות, בתגובות להן ובנספחים שצורפו להן, סבורני כי דין הבקשות להידחות .

תקנה 8 ל תקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז- 1957 מורה כי:

"סירב נשיא בית המשפט העליון להורות על משפט חוזר, לא תוגש בקשה נוספת או אחרת בשל עילה ששימשה יסוד לבקשה שסירבו לה".

מכאן, שאין מקום לבירורן של בקשות לקיום משפט חוזר שאינן מגלות עילה שטרם נידונה בבקשות קודמות, ואף ייתכן שאין לקבלן לרישום כלל.

בתיקים שלפניי, לא זו בלבד שטענותיו של המבקש (למשל, בדבר אי-קבילות הודאתו) נטענו בתמציתיות וללא הנחת תשתית ראייתית מינימלית, אלא שהן אף עלו במסגרת הבקשה הקודמת שהתבררה לפניי בגין הפרת צווי הפיקוח שהוצאו למבקש (ראו פיסקאות 30-29 להחלטתי ב בקשה הקודמת ).

5.

זאת ועוד, טענות המבקש בדבר התנכלותו של אותה דמות רבנית שהביאה, לשיטתו, לנקיטה במכלול ההליכים הפליליים שנוהלו נגדו – נדחתה במסגרת בקשות אחרות שהגיש המבקש לקיומו של משפט חוזר בעניינו, והיא אף נעדרת ביסוס ראייתי (עיינו והשוו: מ"ח 3428/03, שניתן בעניינו של המבקש).

6.

נוכח האמור לעיל – הבקשות נדחות . לפנים משורת הדין – לא אעשה זו הפעם צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.