מ"ח 4510/21שהם גילאון נ. מדינת ישראל

מונחת לפניי בקשה למשפט חוזר.

המבקש הורשע בבית משפט השלום לתעבורה באשדוד (תת"ע 5946-01-20, סגנית הנשיא נ' חקלאי ), בעבירת נהיגה ללא רישיון תקף, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ונגזרו עליו חודש פסילה, בנוסף להפעלה במצטבר של עונש פסילה על תנאי בן חודשיים וקנס בסך 1,500 ₪. ערעורו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נדחה (עפ"ת 42151-10-20, השופטת ג' שלו ) וכך גם בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"פ 335/21, השופט ג' קרא ).

עיון בבקשה למשפט חוזר על נספחיה, בכללם התייחסות המבקש לתגובת המדינה וכן בקשתו להוספת מסמך, מעלה כי דין הבקשה להידחות.

מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 15.1.2020 המבקש נתפס נוהג במהירות מופרזת, כאשר תוקף רישיון הנהיגה שלו פקע ב-13.2.2017. המבקש תולה את יהבו בסעיפים 31(א)(2) ו-31(א)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. לטענתו, הוא אוחז בפסק דין מיום 26.4.21 בעתירה מנהלית שהגיש נגד משרד התחבורה, אשר שומט את הקרקע תחת הרשעתו ומהווה ראיה חדשה שיש בה כדי להביא למשפט חוזר, כמו גם הוכחה לעיוות הדין שנגרם לו.

ברם, אין בפסק הדין המדובר (עת"מ 19003-04-21), בכדי להעלות או להוריד בענייננו, שכן הוא אינו מטיל ספק בעובדה בגינה הורשע המבקש – נהיגה ללא רישיון תקף. פסק הדין נתן תוקף להסדר אליו הגיעו הצדדים, לפיו על המבקש להסיר את ההגבלה מכוח חוק ההוצאה לפועל שמנעה ממנו לחדש את רישיונו ולהירשם לקורס נהיגה בסיסי ויעודי. לאחר מילוי התנאים הללו, משרד התחבורה ינפיק לו רישיון נהיגה חדש, כפי שאכן קרה בסופו של יום. לצד זאת, הסכימו הצדדים כי אמצעי תיקון של פסילה אשר הושת על המבקש בתאריך 5.3.2017 – יבוטל.

לא עלה בידי המבקש להוכיח את טענתו כי הפסילה שבוטלה היא הסיבה הבלעדית לכך שרישיונו לא חודש. אדרבה, הנספחים שצרף מוכיחים כי אחת ההגבלות על חידוש רישיונו נבעה מחוק ההוצאה לפועל. מכאן, כי אין בביטול הפסילה של המבקש בכדי להביא למשפט חוזר בעניינו ודין הבקשה להידחות.