מ"ח 4515/13 האני זיד נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשה לקיום משפט חוזר.

2.

בבקשה זו, אשר הוגשה ביום 24.6.2013, טוען המבקש כי הוא גילה "אך ורק לפני כשנה", עם ביצוע צו הבאה נגדו, שהוא הורשע ונידון לקנס ב-ת.פ. 3326/04 בבית משפט השלום בנצרת. לטענתו, "אי התייצבותו לדיון לא נבעה מטעות או שכחה, הוא האמין בכנות שעורך דינו דאז יתייצב לדיון...". לטענת המבקש, לא ניתן לו יומו בבית המשפט וכך נגרם לו עיוות דין המצדיק קיומו של משפט חוזר לפי סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

3.

בתגובתה, טוענת המשיבה כי המבקש הוזמן למשפטו כדין. כן טוענת היא כי בית משפט השלום היה מוסמך להרשיע אותו ולגזור את דינו לקנס בהתאם לסעיפים 240(א)(2) ו-(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. טענת המבקש היא למעשה טענה של כשל בייצוג, אך המבקש לא ביסס טענה כזו כלל. הוא לא ציין את שמו של עורך הדין שלא התייצב בשמו לדיון, לא צירף אסמכתאות לכך שאכן מסר לו את הייצוג, לא פנה אליו לקבל התייחסותו לטענה זו וממילא לא הציגהּ. עוד טוענת המשיבה כי הטענה בענין כשל בייצוג – תמוהה. "האם סביר להניח", שואלת המשיבה, "כי המבקש הפקיד עניינו בידיו של אותו עו"ד עלום בשנת 2004, ובמשך שבע שנים, עד המועד הנטען בו נתגלתה ההרשעה, לא טרח לפנות לאותו עו"ד כדי לברר מה עלה בגורל כתב האישום שהוגש נגדו?"

4.

דין הבקשה להידחות. כפי שטוענת המשיבה, הטענה בענין כשל בייצוג נטענה בעלמא וללא ביסוס המאפשר בחינת אופן הייצוג והקריטריונים לקיום משפט חוזר בשל כשל בייצוג (ראו: מ"ח 2852/12 חואלד נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה שפלת הגליל , פסקה 8 (13.11.2012)). המבקש נמנע מלצרף התייחסות מטעם הסנגור אשר לטענתו ייצג אותו בהליך הפלילי כפי שמתחייב עת מועלית טענת כשל בייצוג (ראו: מ"ח 3849/10 ברהום נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (5.8.2010)), והדבר מעלה את החשש שמא המחדל נובע מן האפשרות שדברי הסניגור יעמדו בסתירה לטענות המבקש (ראו: מ"ח 3406/09 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 13 (31.8.2009)). גם בהתעלם מכל אלה, צודקת המשיבה כי טענת המבקש, הטוען כי מעולם לא הועמד לדין פלילי למעט בפרשה הנדונה וידע מראש על מועד הדיון במשפטו, מעולם לא התעניין בתוצאות הדיון – טענה תמוהה היא, עד מאוד. בהעדר הסבר משכנע לכך – ובענייננו לא הציע המבקש הסבר כלשהו לכך – לא ניתן, באופן סביר, לתת אמון בסיפור העובדתי המסופר בבקשה. די בכך כדי לדחות את הבקשה; לזאת יש להוסיף כי צודקת המשיבה גם בטענה שממסמכים שצורפו לבקשה עולה, כי בניגוד לטענת המבקש לפיה הוא ידע על פסק הדין נגדו לראשונה לפני כשנה, הוא ידע עליו לפני כשנתיים לפחות.

5.

הבקשה נדחית.