מ"ח 4541/97 פנחס לוי נ. מדינת ישראל

1.המבקשים הורשעו בבית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ר' חוזה) בגרימת היזק בזדון (עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז1977-). זאת לאחר שנמצא, כי חיבלו בגדר שהוצבה בחצר הבניין בו הם מתגוררים. הם חוייבו בתשלום קנס ונגזר עליהם מאסר על תנאי. ערעורם על פסק הדין נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא מ' סלוצקי והשופטים ח' פיזם וש' פינקלמן). בקשת רשות הערעור שהגישו לבית משפט זה נדחתה על הסף על-ידי כב' המשנה לנשיא.

בבקשה שבפני מסתמכים המבקשים על שלוש הטענות הבאות: ראשית , המבקש מס' 1 הועמד לדין עקב מקרה נוסף (שארע כשנה לאחר המקרה נשוא הבקשה) בו חיבל בגדר המצויה חצר הבניין, ובמקרה זה זוכה מאשמה; שנית , הבית בו מתגוררים המבקשים אינו רשום כבית משותף; שלישית , מפכ"ל המשטרה העיר לקציני משטרה שפעלו נגד המשיב.

2.המבקשים לא הצביעו על קיום זיקה של ממש בין טענות אלו לבקשתם לקיום משפט חוזר. גם נסיון לרדת לסוף דעתם של המבקשים לעניין זה אינו מקדם את טענתם. אין עוררין, כי ההליך שבו זוכה המבקש מס' 1 נגע למקרה מאוחר יותר שנסיבותיו העובדתיות שונות מן המקרה נשוא הבקשה שבפני. לפיכך, אין מקום ובסיס לגזירת גזירה שווה בין המקרים; העובדה שהבנין בו מתגוררים המבקשים רשום או אינו רשום כבית משותף לא היוותה יסוד מיסודות ההרשעה או הזיכוי בשני המקרים, אף שנטענה על ידי המבקשים בפני הערכאות שדנו בעניינם; המבקשים מסתמכים על העובדה שלקצינת משטרה מסויימת ניתנה הערת מפקד בשל מעורבותה בחקירה בעניינו של המבקש. דא עקא - מן התכתובת שצורפה לבקשתם עולה כי הערה זו מתייחסת לארועים שאינם נוגעים להרשעה נשוא הבקשה. זאת ועוד - אפילו פעלה קצינה מסויימת שלא כראוי בענין מסויים - אין הדבר גורע מתוקפו של פסק דין שניתן על-ידי בית המשפט שבחן את הראיות שבפניו לגופן באופן בלתי אמצעי.

סיכומו של דבר - המבקשים לא הצביעו על עילה כלשהי מן העילות המנויות בסעיף 31(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, ולפיכך דין בקשתם להידחות

הבקשה לקיום משפט חוזר נדחית.