מ"ח 5424/03 שמיר לובלצ'יק נ. היועץ המשפטי לממשלה

מבוא

1.המבקש, שמיר לובלצ'יק (להלן - "המבקש"), עותר לקיומו של משפט חוזר בעקבות הרשעתו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת"פ 40345/99), בביצוע עבירת הצתה לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין התשל"ז-1977. בגין הרשעתו גזר לו בית המשפט 18 חודשי מאסר, והופעלו שני עונשי מאסר על-תנאי בני 6 חודשים כל אחד, חלקם בחופף וחלקם במצטבר. כמו כן נגזרה למבקש שנת מאסר-על-תנאי, והוא חוייב לעמוד בפיקוח שירות המבחן במשך שנה אחת לאחר שישוחרר ממאסרו.

ההליכים בבית המשפט המחוזי

2.בכתב האישום שהוגש נגד המבקש ואחר, שחר כבירי (להלן – "כביר") נטען, כי בתאריך 16.8.1998 הגיעו שלושה – משה ניזרד, יאיר נגר וזאיס אזן - במשאית לבית ברחובות לצורך ביצועו של צו עיקול מטלטלין כנגד החייבת אסתר צביה לובלצ'יק, אמו של המבקש. לאחר שמרבית המעוקלים הועמסו על המשאית, הגיע המבקש למקום ועלה לחלקה האחורי, שם פרץ ויכוח בינו לאחד המעקלים (ניזרד). בעקבות כך הלך כבירי לכיוון המשאית ומסר למבקש דלקן שמתכולתו הוא שפך על המשאית ואחר כך הציתה. בעקבות כך נגרמו נזקים באזור תא הנהג וכן לארגז המשאית.

במהלך משפטם כפרו המבקש וכפיר בביצועה של ההצתה שיוחסה להם. בחקירתו במשטרה טען המבקש כך: "אני עליתי על המשאית, המעקל ניסה לדחוף אותי מחוץ למשאית. אין לי מושג, היה שם ג'ריקן ובמהלך הדחיפות ומה שלא היה שם נדלקה אש..." (ההודעה ת/3). במקום אחר באותה הודעה הוסיף המבקש: "המעקל התחיל לדחוף אותי. הג'ריקן נפל ונשפך אני לא יודע אם הוא נשפך או שפתאום נדלקה האש...". על אותה גרסה חזר המבקש במהלך משפטו, אולם זו לא זכתה לאמונו של בית המשפט אשר קבע (ראו עמ' 8 להכרעת הדין):

"טענת הנאשמים כאילו הג'ריקן היה מלכתחילה על ארגז המשאית ותכולתו נשפכה במהלך המהומה נשללה מינה וביה בעדויותיהם של המעקלים ואוזן, וגם אם כך היה, אין הסבר בפי הנאשמים להצתה שכן הם לא מציינים מקור של אש על המשאית או בידו של ניזרד, שעמד על ארגז המשאית".

מעיניו של בית המשפט לא נעלמה העובדה כי בעדותם של עדי התביעה נתגלו סתירות בכל הנוגע לחלקם של המבקש וכבירי בפרשה, אולם הוא סבר כי אין בכך כדי לפגוע במהימנותם, הואיל ואת קולר האשמה יש לתלות, בין היתר, בזמן שחלף מאז נחקרו העדים במשטרה ועד למסירת עדותם בבית המשפט (למעלה משנתיים).

הליכי הערעור

3.המבקש לא השלים עם הרשעתו, ואת השגותיו על פסק דינה של הערכאה הראשונה הוא גולל בערעור שהגיש לבית המשפט העליון (ע"פ 6975/02). להשקפתו, הרשעתו שגויה באשר היא מתבססת על עדויות בהן נתגלו סתירות, ומכל מקום הואיל ועל הכול מוסכם כי בעת שפרצה הדליקה הוא ניצב על חלקה האחורי של המשאית, היה על התביעה להציע הסבר כיצד הוצת תאו של הנהג, ובכך כשלה. את כל אלה דחה בית המשפט אשר סבר כי ההרשעה התבקשה לנוכח הראיות הישירות והנסיבתיות שהובאו על ידי המשיבה, וכך היה גם גורלו של הערעור על העונש בו לא ראה בית המשפט מקום להתערב לאחר שהגדירו כ"עונש קל יחסית". מאידך, תוצאתו של הערעור שהגיש כבירי היתה שונה. בית המשפט העליון קיבל את השגותיו של נאשם זה על הרשעתו (ע"פ 9057/02) וכך נימק את פסק-דינו:

"העיון בנימוקי הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי ושקילת טענותיהם של באי-כוח הצדדים הביאונו לכלל מסקנה כי הראיות שהובאו במשפטו של המערער לא ביססו, מעבר לספק סביר, את זיהויו כמי שהשתתף - ביחד עם הנאשם האחר - במעשה ההצתה.

נוכח הספק המתעורר בשאלת אשמתו הננו מקבלים את הערעור על הכרעת הדין ומזכים את המערער מעבירת ההצתה בה הואשם והורשע".

הבקשה למשפט חוזר

4.זיכויו של כבירי הוא הציר עליו סובבת בקשתו של המבקש לקיומו של משפט חוזר. נטען, כי זיכויו של כבירי מלמד על כך שקיים ספק אם הוא היה זה שהביא את הדלקן לזירה. על רקע זה מתעורר ספק גם ביחס להחלטת בית המשפט המחוזי לשלול את טענת המבקש לפיה הדלקן לא הובא כלל לזירה, והוא היה כל העת על המשאית עד שתכולתו נשפכה כתוצאה מהמאבק שהתפתח בין המבקש לניזרד. כן נטען, כי אפשרות נוספת היא שאת ההצתה ביצע אחיו של המבקש, מאיר לובליצ'ק, אשר נראה ליד תא הנהג שם פרצה השריפה בעת שהמבקש נאבק עם ניזרד בארגז המטען. ועוד נטען, כי עדותו של מאיר לובליצ'ק בבית המשפט עשויה היתה להביא לזיכויו של המבקש, דא עקא, אף שאדם זה נחקר במשטרה ונכלל ברשימת עדי התביעה, הוא נמנע מלהתייצב בבית המשפט למסירתה של עדות, וגם צו-הבאה שהוצא נגדו לא בוצע בסופו של דבר.

בבקשתו הוסיף המבקש והעלה את השגותיו על ממצאיו של בית המשפט המחוזי כפי שעשה בערכאת הערעור, ועל רקע כל אלה טען כי עומדות לו מספר עילות מאלו המנויות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], התשמ"ד-1984 לקיומו של משפט חוזר: קיומן של עובדות או ראיות חדשות שיש בכוחן לשנות את תוצאות המשפט (סעיף 18 לבקשה), וחשש ממשי לעיוות דין.

המבקש הפנה גם לעילה שבסעיף 31 (א)(3) לחוק ולזו הוא מציע פרשנות מרחיבה, לפיה היא תחול גם על קביעת ממצא עובדתי ו/או משפטי לגבי אותה פרשיה בגינה הורשע המבקש ואשר יש בה כדי לערער את יסודות הרשעתו.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה

5.היועץ המשפטי לממשלה בחוות דעת שהגיש בהתאם לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז-1957, מתנגד לעריכתו של משפט חוזר, הואיל והוא סבור כי לא הוכחה עילה לקיומו. לטעמו, התשתית הראייתית להרשעת המבקש אינה זהה במלואה לזו שעמדה בבסיס הרשעתו של כבירי, וממילא אין בה כדי לערער את היסוד עליו נשענת הרשעת המבקש. כן נטען, כי לא די בבחינה טכנית-פורמאלית של זיכוי כבירי, ונדרשת בחינה מהותית בטרם ניתן יהיה להקיש מהזיכוי לעניינו של המבקש.

דיון

6.כאמור, בית המשפט העליון לא פרט מה מקורו של הספק אשר הוביל אותו לזכות את כבירי, אולם נדמה כי אין קושי לתהות על קנקנו.

גרסתו של כבירי היתה שאת הויכוח עם המעקלים הוא ניהל בתוך הבית, ולאחר זאת כאשר יצא ועמד כל מדרגות הכניסה ראה את המשאית עולה בלהבות. הוא הכחיש את הטענה לפיה הושיט את הדלקן למבקש, ולמרבה הפליאה ראיות התביעה בסוגיה זו לא היו ברורות ואחידות, בלשון המעטה:

א.העד ניזרד, שהוגדר על ידי בית המשפט המחוזי כעד העיקרי באשר לאירועים שהתרחשו בדירה ומחוצה לה, טען במהלך עדותו כי היה זה דווקא כבירי שעלה על ארגז המשאית, והמבקש מסר לו את הדלקן ממנו שפך כבירי על המשאית והציתה. אולם בהמשך חזר בו ניזרד מגרסה זו וטען כי החליף בין שני הנאשמים, ולמעשה היה זה המבקש אשר עלה למשאית.

ב.מטבע הדברים, אם היתה עומדת עדותו של ניזרד לבדה לחובת הנאשמים, נדמה כי נכון היה להכריע את הכף לזכות שני הנאשמים ולא כבירי בלבד, וזאת עקב התהיות שהיא מעוררת בכל הנוגע לתיאור חלקם של הנאשמים במעשה העבירה. אולם בפני בית המשפט היתה עדות נוספת אשר היתה אמורה להבהיר את התמונה, והכוונה לעדותו של אזן. עד זה טען בבית המשפט, כי בעוד ניזרד מנסה להוריד את המבקש מהמשאית, ניגש כבירי ומסר למבקש את הדלקן. גרסה דומה מסר אזן גם בחקירתו במשטרה בהודעה נ/2, אולם מהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי עולה, כי דווקא בגרסה הראשונה שנרשמה מפיו של עד זה במשטרה (ההודעה נ/1), ובעת שהאירועים היו לכאורה טריים בזיכרונו, הוא לא הזכיר כלל את כבירי כמי שהיה מעורב בהצתת המשאית, ואת האשם הניח לפתחו של המבקש בלבד. אכן, אזן טען בעדותו ובית המשפט המחוזי האמין לו, כי גרסתו בנ/1 נבעה מבלבול, אך לנוכח התהיות שעלו גם מעדותו של ניזרד, נדמה כי די היה בכך כדי להוביל למסקנה שהרשעתו של כבירי אינה ניצבת על בסיס איתן.

ג.אותו בלבול וחוסר ודאות אינו יכול לעמוד למבקש, ולו מן הטעם הפשוט שהוא-עצמו הודה כי עלה לארגז המשאית ובינו לניזרד התפתח מאבק פיסי. אך לא את זאת בלבד אישר המבקש, אלא גם את העובדה שהשריפה פרצה כתוצאה שפיכת תוכנו של הדלקן. במצב זה השאלה היחידה אשר חייבה מענה ביחס אליו היתה אם הדלקן היה על המשאית (כגרסתו), או שנמסר לו על ידי כבירי או על ידי אדם אחר שהיה בזירה, למשל אחיו. זו שאלה שבעובדה בה הכריע בית המשפט המחוזי לחובת המבקש, לאחר שבחר לאמץ את גרסתו של אזן שהכחיש מכל וכל את הטענה לפיה היה דלקן על המשאית עובר להצתה. מסקנה זו יש לה על מה שתסמוך, הואיל ואם בגרסת המבקש היה ממש, מותר להניח כי החוקרים היו מאתרים מוקד שרפה אחד (בארגז המשאית), בעוד שבפועל נתגלו שלושה מוקדים, שניים מהם בתא-הנהג. כל אלה בצרוף ניסיונו של המבקש לסכל את ביצוע העיקול עד כדי נכונות להיאבק במעקלים, משתלבים היטב בחשד שדבק בו. לחלופין, ואם סבר המבקש כי עדותו של אחיו עשויה לסייע לו בהגנתו, כל שהיה עליו לעשות הוא לעתור לבית המשפט לזמן את האח כעד מטעמו, ולכפות את הופעתו גם אם הדבר היה כרוך בדחיית הדיון. אך לא נטען בבקשה כי המבקש נהג כך, ועל כן מסקנתי היא שהרשעת המבקש ניצבת על בסיס איתן, ואין לך ראיה טובה יותר לכך מאשר פסק דינו של בית משפט זה אשר דחה את ערעורו של המבקש לאחר שלא מצא עילה להתערב בו.

לסיכום, זיכויו של כבירי נבע מחולשתן של הראיות נגדו והספק שהיה כרוך בהן. אולם לזיכוי זה אין השלכה כלשהי על הרשעת המבקש עצמו, באשר זו מבוססת על מערכת ראיות שונה הנשענת גם על עדותו של המבקש, ועל כן לא מצאתי כי הונחה תשתית לאף אחת מהעילות עליהן סמך המבקש את בקשתו לקיומו של משפט חוזר.

הבקשה נדחית.

ניתנה יום, כ"ד באלול תשס"ג (21.9.2003).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03054240_O01.doc /שב

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il