מ"ח 5861/05 יוסף זמיר נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.המבקש הוא בעליה של סירה, אותה העמיד במשך שנים ארוכות, ללא רשות, על קרקע ציבורית באילת. לאחר שלא שעה להתראות העירייה כי עליו לפנותה מן המקום, הובא המבקש לדין בפני בית-משפט השלום באילת, ולאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, הוא הורשע ב-15 מקרים של הנחת מכשול ברחוב ואי-מילוי דרישה לסילוקו, לפי חוק עזר עירוני לאילת (שימור רחובות), התש"ם-1979. בעקבות כך נגזר למבקש קנס בסך 14,700 ש"ח, והוא נצטווה לפנות את כלי-השיט מהמקום.

2.ערעור, שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, התקבל בחלקו. בית-המשפט המחוזי לא ראה מקום להתערב בקביעותיה של הערכאה הדיונית, אך פסק כי כתב האישום אינו מקים יסוד להרשעה ב-15 מקרי עבירה שונים. המבקש הורשע אפוא במקרה יחיד, והקנס שהוטל עליו הועמד על סך 1,500 ש"ח בלבד. בקשת רשות ערעור, שהוגשה לבית-משפט זה, נדחתה מן הטעם שהיא אינה מעלה שאלה החורגת מענינו הפרטני של המבקש.

כעת עותר המבקש, שאינו מיוצג, כי אורה על קיום משפט חוזר בעניינו. בבקשתו הוא טוען כי הרשעתו כרוכה בעיוות דין של ממש, וכי בידיו ראיות חדשות אשר לו עמדו לנגד עיניהן של ערכאות קודמות, היה בהן כדי לשנות את תוצאתו של ההליך הפלילי שהתקיים נגדו.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי עיקר האמור בה אינו אלא חזרה על טענות שהעלה המבקש בפני ערכאות קמא, ואשר נדחו אחת-לאחת. כך היא טענתו לפיה יסודות העבירה לא התקיימו מאחר והסירה אינה מונחת ב"רחוב", כהגדרתו בחוק העזר, טענה שלא התקבלה לאחר שהוכח כי הסירה הוצבה בטיילת המלונות העונה על ההגדרה שבחוק. כך היא גם הטענה לפיה להצבת הסירה ניתן היתר מעיריית אילת, אף שערכאות קמא מצאו, בהתבסס על עדותם של פקחי העירייה, כי תקופת ההיתר חלפה זה מכבר. ולבסוף, כך היא גם הטענה כי שוב אין להעמיד את המבקש לדין הואיל וזוכה בהליכים קודמים, טענה אשר נדונה אף היא לגופה ונדחתה.

4.לא ראיתי מקום לקבל טענה נוספת שהעלה המבקש, ולפיה הרשעתו אינה כדין הואיל והסירה הוצבה היכן שהוצבה עוד בטרם נכנס חוק העזר לתוקפו. טענה זו נטענה בעלמא וללא כל ביסוס עובדתי, אך אפילו עלה בידי המבקש להתגבר על משוכה זו, לא היה בה כדי לסייע בידו. דבר חקיקה אמנם אינו בר-תחולה רטרואקטיבית, אולם משהוסיף המבקש והחזיק את הסירה ללא היתר אף לאחר שנחקק החוק, שוב לא יוכל להישמע בטענה כי אין האיסור שבחוק חל עליו.

5.הנה כי כן, ביסודם של דברים הבקשה שבפני אינה אלא ניסיון להידרש ברביעית לעניינו של המבקש, על בסיס אותה מסכת עובדתית שעמדה בפני ערכאות קמא. אולם, לא למטרה זו נועד ההליך של משפט חוזר. אין זה הליך של ערעור נוסף, ומטרתו אינה לאפשר לבעל-דין לשוב ולנסות את כוחו לשכנע את בית-המשפט בצדקת טענותיו. תכליתו של המשפט החוזר היא לבחון אם בהליך המקורי נפלו פגמים כה חמורים עד כי קיים חשש ממשי כי הורשע בדין מי שלא חטא כלל, וזה אינו המצב בעניינו של המבקש.

על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית.