מ"ח 6017/22שירה וקנין נ. ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדיון בישראל

לפניי בקשה למשפט חוזר מטעם המבקשת. המבקשת הורשעה בהליכים משמעתיים בעבירות של פגיעה בכבוד מקצוע עורכי הדין והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין. בתמצית, הוגשו נגד המבקשת שני כתבי קובלנה: הראשון, ייחס למבקשת (שאותה עת סיימה התמחותה אך לא עברה את בחינות ההסמכה) פנייה לבית משפט השלום בירושלים בבקשה להוציא צו מעצר נגד יו"ר לשכת עורכי הדין דאז, בין היתר בגין "פשעים נגד האנושות"; השני, מייחס לה שליחת מכתב לוועדת ההתמחות שבו כתבה, בין היתר, שיו"ר הלשכה דאז "יעמוד לדין" ו"יוצא להורג". כאמור, המבקשת הורשעה בעבירות שיוחסו לה (להוציא עבירת איסור הטעיה שממנה זוכתה מחמת הספק) ונגזרו עליה, בין היתר, 5 חודשי פסילה מלהתקבל כחברה בלשכה מהיום שבו תעמוד בבחינות ההסמכה. ערעור המשיבה (שהופנה לזיכוי המבקשת מעבירת איסור הטעיה ולקולת העונש) התקבל רק לעניין גזר הדין ונקבע כי תקופת הפסילה תעמוד על 15 חודשים, חלף 5 חודשים. המבקשת ערערה על פסק הדין של בית הדין המשמעתי הארצי לבית המשפט המחוזי בירושלים, שדחה את ערעורה. בקשת רשות לערער שהגישה לבית משפט זה נדחה אף הוא (בר"ש 1207/21 וקנין שוקרון (שרמן) נ' ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין בישראל (5.4.2021)).

ביום 8.9.2022 הוגשה הבקשה שלפניי, שבמסגרתה טוענת המבקשת כי הרשעתה התבססה על ראיות מזויפות וכי בידיה ראיות חדשות שעשויות לשנות את תוצאת משפטה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. סעיף 2 לחוק שיפוט המשמעת (משפט חוזר), התשכ"א-1961, קובע כי בענייני משמעת רשאית "רשות מאשרת" להורות על קיום משפט חוזר בהתקיים התנאים הקבועים בו. רשות מאשרת היא רשות שקבועה בטור ב' שבתוספת לחוק זה, ובענייננו, ראש לשכת עורכי הדין. כפי שקבע בית משפט זה לא אחת, האורגן המוסמך להורות על משפט חוזר בנסיבות עניינה של המבקשת הוא ראש לשכת עורכי הדין (ראו: מ"ח 2298/18 כוכבי נ' בית הדין הארצי של לשכת עורכי הדין , פסקה 5 (7.10.2019); מ "ח 2718/05 עבדולגני נ' ועד מחוז חיפה, לשכת עורכי הדין בישראל , פסקה 2 (31.5.2005); מ"ח 2831/05 כזאווי נ' לשכת עורכי הדין מחוז חיפה (8.5.2005) ). הבקשה דנן אינה המסגרת הדיונית המתאימה לבירור טענות המבקשת.

הבקשה נדחית אפוא על הסף. טענות המבקשת שמורות לה להליך מתאים.