מ"ח 6845/08 מיכאל יעקבסון נ. מדינת ישראל

1.

זו בקשה להורות על קיומו של משפט חוזר.

בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב הרשיע את המבקש בעבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש, סירוב להיבדק בבדיקת נשיפה ואי ציות לרמזור אדום. בית-המשפט נתן אמון בגרסתם של עדי התביעה, ומאידך, דחה את גרסת המבקש לפיה נמנע מבדיקת השכרות הואיל וחשד באמינותו של מכשיר המדידה. בעקבות הרשעתו נדון המבקש ל-25 חודשי פסילה מנהיגה, שישה חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 2,500 ש"ח. ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי, נדחה. בערעורו טען המבקש כי השוטרים פעלו שלא על-פי הנהלים, וכי לא הוסבר לו כי סירובו להיבדק יוביל להאשמתו בנהיגה בשכרות. כאמור, בית-המשפט קמא דחה את טיעוני המבקש, וסמך את ידיו על ממצאיו של בית-משפט השלום.

2.

כעת עותר המבקש לקיים משפט חוזר בעניינו, תוך שהוא סומך את בקשתו על העילה המנויה בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, היינו, כי התעורר חשש של ממש כי בהרשעתו נגרם לו עיוות דין. לגרסת המבקש, בא-כוחו באותו הליך "נקט משום מה בסחבת מכוונת תוך דחיות אין קץ והתעלם מנקודה חשובה באשר לחקירה הנגדית של עדי התביעה" (פסקה 1 לבקשה). נטען, כי לא נמצאה בראיות כל הוכחה לכך שהשוטרים דרשו מהמבקש, באופן מפורש, כי יבצע את הבדיקה תוך הסברת המשמעות המשפטית של הסירוב לעשות כן. עוד נטען, כי מכשיר הינשוף לא היה מאושר לשימוש בעת ההיא, הואיל והאישור ניתן רק בשנת 2007.

3.

המשיבה סבורה כי יש לדחות את הבקשה, והשקפתה מקובלת עלי. כידוע, ההליך של משפט חוזר נועד לאזן בין הצורך לתקן טעויות שנפלו בהרשעתו של נאשם, לבין עקרון סופיות הדיון. זהו הליך חריג, שלא נועד לשמש במה לבעל-דין המתקשה להשלים עם הרשעתו לשוב ולהעלות את השגותיו. יתרה מכך, משפט חוזר יתקיים רק מקום שמוכחת תשתית איתנה לאחת העילות המנויות בסעיף 31(א) לחוק בתי-המשפט, ואותה תשתית מעוררת ספקות ביחס לצדקתו של פסק-דין המרשיע (מ"ח 2478/99 סביחי נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 642, 664 (2000); מ"ח 6731/96 ברנס נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(4) 241, 250 (2002)).

באשר לעילה המנויה בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט - אכן, כשל בייצוג עשוי במקרים מתאימים לעורר חשש לעיוות דין (ראו מ"ח 4512/99 אייזין נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(1) 357, 366 (1999); מ"ח 9564/01 זריקי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 3.2.2002); מ"ח 10392/02 עמיאל נ' מדינת ישראל נז(2) 297, 306 (2003); מ"ח 6081/04 בריגת נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 27.10.2004)). אולם, המבקש לא ביסס את טענותיו בסוגיה זו, והסתפק באמירה כללית לפיה חטא בא-כוחו ברשלנות עלומה . לא זו אף זו, המבקש לא צרף לבקשתו את תגובתו של עו"ד חודורוב לאשמה החמורה שהטיח בו, ומותר לתהות מדוע נמנע מכך (ראו מ"ח 3546/05 נימני נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 22.11.2005)). יתר על כן, במהלך הערעור היה המבקש מיוצג על-ידי סנגורו הנוכחי, וחרף זאת לא טען כי ייצוגו בפני הערכאה הדיונית לקה בחסר. ובאשר לטענת המבקש לפיה מכשיר המדידה לא אושר לשימוש בעת הרלוונטית לאישום, כל שאוכל לומר הוא כי המבקש לא הורשע בגין ממצאיה של בדיקה שנערכה לו, אלא עקב סירובו להיבדק, ועל-כן שאלת הסטטוס המשפטי של מכשיר המדידה, שכלל לא היה ידוע למבקש בשעה שנעצר על-ידי המשטרה, אינו רלוונטי בעניינו.

העולה מהאמור הוא, כי המבקש לא הצליח להצביע על אחת העילות המנויות בדין לקיומו של משפט חוזר, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.