מ"ח 7315/15 אוסמה גית נ. מדינת ישראל

א.

בקשה זו מסבה עצמה על שני אישומים בהם הורשע המבקש: האחד, נהיגה ללא רשיון נהיגה בתוקף ומבלי שהייתה לרכב בו נהג פוליסת ביטוח בתוקף. השני, מקרה נוסף של נהיגה בלא רשיון נהיגה בתוקף.

ב.

ההרשעות בשני האישומים אירעו לפני שנים רבות: ההרשעה הראשונה היא משנת 2006 ואילו השניה משנת 2009. לעניין שתי ההרשעות מעלה המבקש טענות לפיהן לא היה מקום להרשיעו מעיקרא, לגבי הראשונה כי לא שהה בארץ בעת המקרה נשוא כתב האישום, ולגבי השניה כי היה לו רישיון איטלקי בתוקף ומושבו באיטליה. ניכר – וזה לוז התגובה מטעם המדינה – כי ישנו קושי ממשי בעצם העלאת הטענות בשלב זה של ההליכים, שנים כה רבות לאחר ההרשעות. אשר להרשעה השניה, נדמה, מבלי לטעת מסמרות בשלב זה, כי יש ממש בטענת המשיבה, שטענות המבקש מצריכות בירור עובדתי נוסף, שאין מקום לעשותו שנים כה רבות לאחר קרות האירועים ומבלי שהטענה הועלתה בשלב המתאים לכך.

ג.

ואולם, על פני הדברים אולי שונה המצב ביחס להרשעה בעבירה הראשונה; זאת, כיון שאין חולק כנראה שמגליון היציאות והכניסות של המבקש למדינת ישראל עולה, כי לא שהה בארץ בזמן ביצוע העבירות שיוחסו לו, ומכאן נדמה, על פניו, שנפלה מעיקרא טעות בזיהוי. נוכח האמור, מתבקש המשיב להודיע תוך 30 יום, האם מסכים הוא לזיכוי המבקש מן ההרשעה הראשונה מכוח סעיף 31(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, תוך הותרת הרשעתו השניה על כנה.