מ"ח 7629/18חג'אזי סאפי נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפני בקשה למשפט חוזר. המבקש הורשע בבית משפט השלום בעבירות של נהיגה ברכב עליו נמסרה הודעת אי-שימוש ושל נהיגה ברכב ללא תעודת ביטוח תקפה, וגזר עליו, בין היתר, פסילה למשך שלושה חודשים והפעלת עונש פסילה לחודשיים שהיה תלוי ועומד נגדו. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה, וכך גם בקשתו למתן רשות ערעור בבית משפט זה.

המבקש שב ומעלה את הטענות שהעלה בהליכים הקודמים, שניתן לחלקן לשני קווים מרכזיים. הקו האחד הוא כי המבקש ניסה לברר האם הרכב בו נהג תקין, והבירור העלה שהרכב תקין. קו טיעון שני הוא כי כלל לא נמסרה הודעת אי-השימוש שביחס אליה הורשע המבקש. כן נטען כי המבקש השיג ראיה חדשה המסוגלת להוביל לזיכויו – הגילוי כי לא דווח לרשות הרישוי אודות הודעת אי-השימוש.

2.

דין הבקשה להידחות. קו הטיעון המרכזי שהועלה בבקשה הוא כי מן התשתית העובדתית עולה שהמבקש לא היה צריך לדעת על הודעת אי-השימוש. טענה עובדתית זו לובנה ונדחתה בהליך הפלילי ובהליך הערעור, ונדחתה גם בבקשה רשות הערעור בבית משפט זה. ביחס לטענה זו לא העלה המבקש כל נתון חדש, ומכאן שאין בה להצדיק קיומו של משפט חוזר. אשר לטענה כי כלל לא הוצאה הודעת אי-השימוש שביחס אליה הורשע המבקש, הרי שבערכאות קמא נקבע במפורש שהודעה כזו הוצאה. קביעה זו התבססה על עדותם של מספר שוטרים שהיו מעורבים בהוצאת ההודעה, ועדותם נמצאה מהימנה. אף אם אניח כי התיעוד שצירף המבקש אכן מעיד שלרשות הרישוי לא דווח אודות ההודעה – ומסופקני אם ניתן להסיק זאת מהחומר שצורף – אין בכך כדי "לשנות את תוצאות המשפט", כדרישת הדין, ולגבור על עדותם של השוטרים כי מסרו לבעל הרכב את ההודעה. כפי שציין בא כוח המדינה בתגובתו לבקשה למשפט חוזר, גם אם השוטרים לא דיווחו לרשות הרישוי כאמור, אין בכך להעלות ולהוריד, שכן דיווח כזה אינו חלק מיסודות העבירה ואף אינו רלוונטי להרשעת המבקש. העיקר הוא העדות המפורשת של כמה עדים כי הודעת אי-השימוש הוצאה גם הוצאה, שנמצאה כמהימנה.

טענות נוספות שטען המבקש, כגון הטענה לאכיפה בררנית, נדונו גם הן לגופן ונדחו בהליכים הקודמים. המערער לא מציג שינוי כלשהו בהקשר זה, ועיון בטענות ובהכרעות הקודמות בעניינו כי קיים חשש לעיוות דין, כדרישות סעיף 31 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, שכותרתו "משפט חוזר".

3.

הבקשה נדחית.