מ"ח 8002/19 אריאל טל נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפני בקשה למשפט חוזר.

המבקש הורשע יחד עם אחרת בעבירות תכנון ובניה, ונגזרו עליו, בין היתר, קנס והתאמת הבינוי מושא ההליך, לרבות בדרך של הריסתו. עיקרי הטענה שביסוד הבקשה למשפט חוזר נוגעים למכתב שכתבה אחת מעדות התביעה – שכנה של הנאשמים בהליך הפלילי – לערכאה המבררת. במכתב זה מציינת עדת התביעה כי היא "הבינה" שמנסים לאתר את הנאשמים ולא מצליחים בכך, כי היא שכנה שלהם ויודעת שהם מצויים בביתם, והיא מבקשת מבית המשפט "לעשות מאמץ נוסף" לאתר את הנאשמים ולהביאם לדין. על גבי מכתב זה ניתנה החלטה של המותב הדן בתיק, בזו הלשון: "אין זה מתפקידו של בית המשפט לאתר נאשמים. לכן הבקשה נדחית". יצוין כי בהכרעת הדין הרשיעה הערכאה המבררת את המבקש, והתבססה גם על עדות עדת התביעה האמורה, לצד עדויות נוספות ותצלומים.

2.

על יסוד המכתב וההחלטה טוען המבקש כי נגרם לו עיוות דין המצדיק עריכת משפט חוזר. לשיטתו, העברת המכתב לעיונו של המותב הדן בתיק וההחלטה שניתנה על גביו, מעוררים, בין השאר, חשש כבד לתיאום עדויות בין מערכת התביעה העירונית ואנשי הפיקוח העירוני, ומביאים לפסילת עדותה של עדת התביעה במהלך המשפט. זאת, באופן שמקים עילה לעריכת משפט חוזר.

3.

כבר מן התיאור האמור עולה כי דין הבקשה להידחות. אמנם אין מקום לכך שאחד העדים בתיק – ולו "מתלונן" – יבקש מבית המשפט באמצעות מכתב "לאתר את הנאשמים". אף דומה שראוי היה כי המותב הדן בתיק יטפל ב"מכתב" שהוגש למזכירות בית המשפט מטעם עד בתיק באופן שונה; ברם, העיקר הוא בכך שלא הונחה תשתית לעיוות דין או להשפעה כלשהי של המכתב האמור על ההליך הפלילי. בהחלטת הערכאה המבררת הובהר כי העדה ייחסה לבית המשפט תפקיד לא לו. גם מהכרעת הדין לא עולה כי המכתב השפיע בצורה כלשהי על מהלך הדיון או על התוצאה. הערכאה המבררת שמעה את עדויות העדים, שקלה אותם באופן קונקרטי והתרשמה ממהימנותם. לא ניתן משקל למכתב כזה או אחר, או לראיה בלתי קבילה אחרת. דומה שהבקשה הנוכחית אינה אלא נסיון לערער על ממצאי המהימנות שקבעה הערכאה המבררת ביחס לעדת התביעה, נסיון שאין לו יסוד בנסיבות העניין. הנה כי כן, המבקשים לא הצביעו על קיומו של חשש לעיוות דין או על עילה לקיומו של משפט חוזר.

4.

הבקשה נדחית. ממילא נדחית בקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לצידה.