מ"ח 8103/00 ד"ר בוגדן דקל נ. מדינת ישראל

1.המבקש שהוא רופא נשים, הורשע בבית המשפט המחוזי ביום 5.5.98 בשלושה אישומים: שני אישומים של אינוס בנסיבות מחמירות ואישום אחד של מעשים מגונים בשלוש מטופלות שלו. הוא נדון למאסר לתקופה של תשע שנים. ביום 14.8.00 נדחה ערעורו של המבקש ובית המשפט העליון קבל את ערעורה של המדינה על קולת העונש והכפיל את תקופת המאסר. עוד לא יבשה הדיו מעל פסק דינו של בית משפט זה בערעור והמבקש הגיש בקשה למשפט חוזר, שעליה ניתנה חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה (ביום 8.11.2000). הבקשה אינה מבססת עצמה על ראיות חדשות או נוספות אלא על הטענה שבית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון לא שקלו ולא נתנו דעתם ולא ניתחו מה שהוגדר כ"מערך ראיות שלם ומקביל לראיות אליהן (התייחסו) (בפסקי דינם)". הבקשה שלפני מוגשת בגדר "עילת הסל" הכלולה בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- ("נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין").

2.בבקשה למשפט חוזר שהוגשה על ידי המבקש מופיעות מובאות מפורטות מדברי עדים שונים, שמדבריהם התעלמו, לפי הטענה, הערכאות שדנו בעניינו. כמו כן נטען בין השאר, כי הערכאות האמורות התעלמו ממשמעותן של תמונות שהוגשו כראייה, מהדגמת האירוע לפני בית משפט ומהעובדה שמטופלותיו-המתלוננות של המבקש חזרו לקבל ממנו טיפולים לאחר המעשים שבוצעו בהן. על יסוד המובאות המופיעות בבקשה הוא עותר להסיק מחומר

הראיות מסקנות שונות מאלה שנקבעו על ידי בתי המשפט שדנו בעניינו. בגדר בקשתו חוזר המבקש גם על נימוקי הערעור כפי שנטענו לפני בית המשפט העליון, ומצביע על תמיהות שונות העולות, לטענתו, מחומר הראיות.

כפי שצויין בחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה קיימת התייחסות בפסקי הדין הנוגעים בדבר לחלק מהראיות ומהטענות הנזכרות בבקשה; מרבית הראיות, הטענות ההשגות והתמיהות, עליהן מצביע המבקש נזכרו בפסקי הדין הרלבנטים ולא היתה מוטלת על בתי המשפט כל חובה להתייחס לכל בדל של טענה, או של מובאה מהפרוטוקול כאשר עיקרי הדברים הובאו בפסקי הדין. לענין זה חשוב לציין שעיקר הממצאים העובדתיים שנקבעו מבוססים על המהימנות שיוחסה למתלוננות, על ניתוח התנהגותו של המבקש המעידה, כשהיא לעצמה, על חוסר מהימנות, ועל התבנית הפלילית האחידה המשותפת לאישומים השונים. חרף הגוון שביקש המבקש לשוות לבקשתו של "התעלמות ממערך ראיות שלם", אין הבקשה מהווה בפועל אלא נסיון לערער ערעור נוסף על פסק דינו של בית המשפט העליון; כבר נפסק במ"ח 6731/96, פ"ד נא(4) 241, לענין סעיף 31(א)(4) הנ"ל כי:

"... ברור שאין להשתמש בעילה זו אך כדי לבדוק פעם נוספת את העובדות ששימשו יסוד להרשעת המבקש, על יסוד נושאים שכבר נדונו בעבר...".

המבקש לא הצליח איפוא להביא את עניינו בגין "עילת הסל" הנזכרת לעיל, שעליה נסמכה בקשתו.

הבקשה נדחית.