מ"ח 8215/99 ג'מאל רקייק נ. מדינת ישראל

בפני בקשה למשפט חוזר.

1.ביום 24.5.90 הרשיע בית המשפט המחוזי בבאר שבע את המבקש בעבירת רצח (לפי סעיף 300 (א) (2) לחוק העונשין, התשל"ז1977-). זאת על בסיס הודאתו. באותו יום גזר עליו בית המשפט מאסר עולם. על פי כתב האישום, שבעובדותיו הודה המבקש, רצח המבקש, שהיה כלוא אותה עת במתקן הכליאה בקציעות, כלוא אחר, וזאת במהלומות מוט ברזל.

2.המבקש הגיש בקשה לקיום משפט חוזר בעניינו. לטענתו, לא נתן בית המשפט משקל נאות לנסיבות ביצוע הרצח, לעובדה שהיה כלוא אותה עת ולגילו הצעיר. המבקש מוסיף וטוען, כי הודה ברצח עקב גילו הצעיר, הזעזוע מן הצפיה במעשה הלינץ' ומצבו הנפשי. עוד הוא מציין, כי הגם שהיה מועמד לשחרור, לא שוחרר, שעה שאסירים שהורשעו בביצוע עבירות דומות שוחררו זה מכבר.

3.היועץ המשפטי לממשלה, שחוות דעתו הובאה בפני בהתאם לתקנה 2(ג) לתקנות בתי משפט (סדרי הדין במשפט חוזר), התשי"ז1957-, מתנגד לקיום משפט חוזר במקרה זה. לדבריו, אין הבקשה מגלה כל עילה למשפט חוזר, וכל שמועלה בה הוא טענות לעניין חומרת העונש שהוטל על המבקש ( שהוא עונש חובה) ולעניין אי שחרורו, יחד עם כלואים אחרים. עם זאת, בחן היועץ המשפטי לממשלה את חומר הראיות לגופו ומצא, כי המבקש הודה בביצוע הרצח בתכוף לאחר התרחשותו, שיחזר את הרצח ושב והודה בביצועו בשתי הארכות מעצר. היועץ המשפטי לממשלה מוסיף, כי ידי המבקש היו מגואלות בדם סמוך לאחר ביצוע הרצח וכי בקלטת השיחזור מוסר המבקש גרסה פשוטה, ברורה, עקבית, רצופה והגיונית, מצביע על זירת הרצח ומספר על אופן ביצועו. היועץ המשפטי לממשלה אינו שולל את האפשרות, כי כלואים נוספים נטלו חלק בביצוע הרצח, אך מציין, כי אין בכך בכדי לגרוע מאשמתו של המבקש.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובחוות דעת היועץ המשפטי לממשלה, החלטתי לדחות את הבקשה לקיום משפט חוזר. סעיף 31 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- קובע, כי:

"נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון שקבע לכך הנשיא, רשאי להורות כי בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי שיקבע לכך, יקיים משפט חוזר בענין פלילי שנפסק בו סופית, אם ראה כי נתקיים אחד מאלה:

(1) בית משפט פסק כי ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון.

(2) הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

(3) אדם אחר הורשע בינתיים בביצוע אותו מעשה העבירה, ומהנסיבות שנתגלו במשפטו של אותו אדם אחר נראה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה.

(4) נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין . "

בבקשה שבפני אין מתקיימת חלופה מן החלופות המנויות בסעיף. לכל היותר, ניתן לקרוא מתוכה טענה בדבר עיוות דין שנגרם למבקש. אולם דברי המבקש נוסחו בכלליות ואין למצוא בהם טענה של ממש בדבר גורם ספציפי לעיוות דין. כאמור, הודה המבקש בשעתו בביצוע הרצח. הוא חזר על הודאתו זו במספר הזדמנויות ואף שיחזר את הרצח. על גופו נמצאו סימני דם. גם עתה אין המבקש טוען, כי לא ביצע את הרצח בו הורשע. אלא שהוא טוען, כי לא ניתן משקל ראוי לנסיבות בהן בוצע הרצח (ככל שניתן להבין את בקשתו מתייחס המבקש הן לעצם הרשעתו ברצח והן לעונש שנגזר עליו) ולגילו הצעיר. טענה זו אינה מקימה עילה לקיומו של משפט חוזר: זאת ועוד : משהורשע המבקש (שהיה בגיר בעת ביצוע הרצח) ברצח, הוטל עליו עונש מאסר עולם חובה - כך שממילא לא היתה אפשרות להתחשב בנסיבות אותן מעלה המבקש כנסיבות לקולה (ולפיכך, איני מוצא גם צורך להידרש לסיווגו זה). טענותיו של המבקש באשר לאי-שחרורו במסגרת סבב שחרורים זה או אחר אינן עניין למשפט חוזר. ענייני חנינה, הקלה בעונש או שחרור מוקדם אינם באים בגדרו של משפט חוזר.

הבקשה לקיום משפט חוזר נדחית איפוא.