מ"ח 8772/06פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה להורות על משפט חוזר לפי סעיף 31 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

בטרם אפרט את הפן העובדתי בעניינו של המבקש, אבקש להטעים כי בקשה זו מתייחסת להליכים שננקטו נגדו לפני למעלה מעשרים שנה. כיוון שכך, בוערו זה מכבר תיקי הפרקליטות ותיקי בית-המשפט בעניינו, וקיים קושי לעמוד על פרטי ההליכים. עיקר החומר שהונח בפני מקורו במסמכים שצירף המבקש לבקשתו.

2.

בשנת 1981 הוגש נגד המבקש כתב-אישום, בו יוחסה לו עבירה של גרימת נזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. עובר להגשת כתב-האישום הורה בית-משפט השלום בחיפה כי המשיב יאושפז להסתכלות בבית-חולים פסיכיאטרי, ובעקבות אותה הסתכלות ניתנה חוות-דעת, לפיה המבקש סבל אותה עת מסכיזופרניה פרנואידית, ועל-כן לא היה אחראי למעשיו ונזקק לטיפול במחלקה סגורה. לאור חוות-דעת זו, הורה בית-משפט השלום בחיפה, בהעדר המבקש, ומכוח סמכותו לפי סעיף 6(א) לחוק לטיפול בחולי נפש, התשט"ו-1955, אשר היה תקף אותה עת, על אשפוזו של המבקש ועל הפסקת ההליך הפלילי נגדו. המבקש ערער בפני בית-המשפט המחוזי, ומשנדחה, פנה בבקשת רשות לערער לבית-משפט זה. במסגרת ההליך האחרון הונחה בפני נשיא בית-המשפט העליון דאז, כבוד השופט מ' לנדוי , חוות-דעת פסיכיאטרית נוספת, וגם על פיה נמצא כי המבקש היה נתון במצב פסיכוטי חריף ונעדר יכולת לעמוד לדין. לאור חוות-דעת זו, נדחתה הבקשה.

המבקש טוען, אף שלא צירף לכך אסמכתא, כי לימים נענה בית-המשפט המחוזי לבקשתו, ביטל את הצו, והורה על בירור עניינו בפני בית-משפט השלום, לאחר שמצאו כשיר לעמוד לדין. בסופו של יום, כך לדבריו, זוכה הוא מכל אשמה.

3.

כעת עותר המבקש, שאינו מיוצג, להורות על קיומו של משפט חוזר בכל הנוגע לצו האשפוז משנת 1981 שכן, לדידו, צו זה הוצא שלא כדין. לטענתו, הוא עצמו לא השתתף בדיון בו הוצא הצו, ואף שהסנגור שמונה לו נכח בדיון, הוא עשה זאת בניגוד להוראות המבקש ובניגוד לאינטרס שלו, ותימוכין לכך מוצא הוא בפרוטוקול הדיון של בית-משפט השלום מיום 23.4.81, אותו צירף לבקשתו. עוד טוען המבקש, כי בצו האשפוז נפל פגם נוסף, והכוונה לכך שהוא ניתן בלא שהונחה בפני בית-המשפט חוות-דעת פסיכיאטרית, כנדרש בסעיף 6ב לחוק לטיפול בחולי נפש. לעניין זה מפנה המבקש למכתבו של סגן בכיר לפרקליט מחוז חיפה מיום 19.1.81, בו ביקש הלה כי תומצא חוות-דעת כנדרש בחוק לקראת הדיון בערעורו של המבקש נגד צו האשפוז.

4.

ביקשתי לקבל את תגובתם של היועץ המשפטי לממשלה ושל הסנגוריה הציבורית, ואלה סברו כי הבקשה אינה מתאימה להליך של משפט חוזר. היועץ המשפטי לממשלה הוסיף וטען, כי אף לגופו של עניין אין להיעתר לבקשה, שכן לא הוצגו טעמים המצדיקים את פתיחת ההליכים מחדש. המבקש, מצדו, טען בתגובה שהכתם הנלווה לצו האשפוז דומה במהותו לכתם המוסרי הנלווה להרשעה בפלילים, ותרופה לעיוות הדין שנגרם לו תימצא בקיומו של משפט חוזר.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובות לה ובתגובותיו של המבקש להן, הגעתי לכלל מסקנה כי לא אוכל להושיט למבקש סעד. הסמכות להורות על קיומו של משפט חוזר מגלמת בתוכה שאיפה לאיזון בין שני עקרונות. מן העבר האחד ניצב הרצון לגילוי האמת והוצאתו של הצדק לאור, ומן העבר השני ניצב העיקרון בדבר סופיות הדיון. עקרון אחרון זה מחייב כי ההליכים הפליליים לא יתמשכו בלי סוף, אולם גם נקבע כי יש להבטיח מנגנון דיוני שיהא בו כדי לתת מענה לאותם מקרים יוצאי-דופן, בהם נתגלה כי בגדרה של הרשעה נגרם לנאשם עיוות-דין. אכן, המבקש לא הורשע במשפטו, אולם, סעיף 6(ג) לחוק לטיפול בחולי נפש קבע כי "צו בית-משפט לפי סעיף קטן (א) או לפי סעיף קטן (ב), דינו, לעניין ערעור, כדין הרשעה". ברוח דומה נקבע בחוק לטיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991, אשר מסדיר נושא זה כיום, כי "לעניין ערעור, דינו של צו לפי סעיפים קטנים (א) או (ב) כדין הרשעה" (ראו סעיף 15(ו) לחוק). נוכח לשונם של סעיפים אלה הייתי מוכן לפרש את הדיבור "הרשעה" בצורה מרחיבה, כך שהיא תחול גם על הליך פלילי שהסתיים במתן צו אשפוז, אולם, בגדרה של הבקשה המונחת בפני לא נמצאה לי ולו עילה אחת מאלו המנויות בסעיף 31 לחוק המצדיקות להורות על קיומו של משפט חוזר. טענותיו של המבקש הן טענות "ערעוריות" מובהקות, וככאלה אין בהן לכשעצמן כדי להצדיק קיומו של משפט חוזר. לעניין זה אוסיף, כי גם אם נפלו פגמים בהליכים בפני בית משפט השלום, וזו אינה דעתי , לא יוכל המבקש להיוושע מכך, הואיל ולאחר שהשגותיו נבחנו על ידי בית המשפט המחוזי, ובהמשך על ידי נשיא בית המשפט העליון, נרפאו אותם פגמים.

אשר על כן, דינה של הבקשה להדחות, וכך אני עושה.